tipatech - משק המים בישראל
  1700-70-6116
אבני לשם המקוריות רק בטיפה טק לחצו כאן
 
חפש מוצר

משק המים בישראל

דף הבית >> משק המים בישראל
היצע וביקוש למים בארץ ישראל:
 
הבעיות לאספקת מים בארץ:
1. בעיות  של זמינות הקטנה  עקב מחסור בגשמי חורף והתאדות גבוהה שח המים
2.בעיית  תנודות חריפות קבלת הגשמים היות ויש מעט שנים ברוכות והרבה שנות בצורת.
3. בעיית אספקת מים לישובים דרומיים ומדבריים.
 
 
ניהולם של  שני מקורות מאגרי המים:
1. שאיבתם של מי התהום.
2. שאיבה מי כנרת.  שבהם המים השפירים הראויים לכל השימושים והם טובים.
 
 בעיות שימוש מוגבל: שאיבת היתר תוריד את מפלס המים ותפגע באיכות .
 
אוגר לא פעיל:כמות מים החייבת להישאר במאגר מים הן הטבעי והן המלאכותי על מנת למנוע את סכנת האיכות.
המפלס הנמוך הוא מפלס "הקו האדום התחתון" וכדי לא לרדת מקו זה חייבים לשמור בדרך קבע את יתרת המים שתהיה גבוהה מקו זה.
 
האוגר התפעולי:המים זמינים לשאיבה שמעל הקו האדום התחתון.יש וקו זה  מוגדר גם קו אדום עליון בכנרת.
 
המאזן של המים בישראל:כמות מילוי שנתית חוזרת של מי גשמים ממוצעת למאגרי מים העומדים לרשותנו הנו  1,500 מליון מק"ב .שבה כן מותר להשתמש ובתנאי שקיים באוגר התפעולי מספיק מים גם לשנות הבצורת.
 
מקורות המים (במיליוני קוב) סה"כ של כל מי התהום הוא: 850 מ:אקוויפר ההר כ- 330, אקוויפר החוף כ- 250 והאחרים כ-270,הכינרת כ-600; השיטפונות כ-50 הקולחים כ-   270 ובסה"כ  1,770
ההיצע הקטן מהצרכים: בשנת 2,000 בדיוק אחרי כול אותן שנות הבצורת נאלצו לשאוב מהאקוויפרים ומהכנרת,ומהאקוויפרים והגירעון גדל.
בשנת 2020 יהיו בישראל כ- 9 מיליון נפש ולכן הביקוש התעשייתי והביתי יגדל ונכון להיום נראה שהביקוש החקלאי ישמור על הכמויות העכשוויות.כך שאם הצריכה שקיימת בשנת 2016 עומדת על כ-2,500 מליו קוב בשנת 2020 הנה מוערכת ב-2,700 מיליון קוב.
 
 
 המים במזרח התיכון:
 
בהרבה מדינות במזרח התיכון קיים מחסור  של פחות מ 1,000 קוב לאדם למשך שנה.
הבעיה הנוספת היא שברוב המדינות קיימות מעט מקורות מים המתחדשים בתחום המדינה מפני שחלק מהגשמים שמחדשים את מקורות המים יורדים בתחום המדינות השכנות וזורמים דרך נהרות ו/או מאגרי מי התהום.
 
הגורמים למחלוקת שימושי המים:בנהרות בינלאומיים כדוגמת הנילוס קיים יתרון ברור למדינה העליונה שעל פני המדינה התחתונה.
במסמך הלסינקי משנת 1966  נקבע שקיימות זכויות היסטוריות למדינה התחתית בנושא המים.
ובפועל  קיים למעשה מתח בינן היות והמדינות העיליות פוגעות במדינות התחתיות ,כמו הסכרים הטורקים  של הפרת והחידקל שפוגעים גם בסוריה וגם בעיראק.
  
ישראל  ושכנותיה:
 
א. נהר השניר שמזין את הירדן מלבנון. 
ב. נהר הירמוך שמשותף גם לישראל וגם לירדן,לכן סוכמו על חלוקת המים כך שרובם נשארו בידי הירדנים בנוסף ל- 55 מיליוני קוב של מי כינרת.
ג. אקוויפר ההר שבין ישראל למדינות ערב.
 
שתוף פעולה בין מדינות מאפשר להתמודד בדרך טובה ויעילה בבעיית המים ע"י החיסכון,הרווחים כך שניתן להבין שהמצב המדיני בין המדינות מאוד קובע.
 
מי תהום
 
כחצי ממקורות המים שעומדים לשימוש ע"י ישראל הם למעשה מי התהום.
לכן מאוד כדאי גם להשתמש בהם בתבונה וגם לשמור עליהם ומכאן שכדאי לצפות מראש את הסיכונים העלולים לפגוע במים.
 
מערכת טבעית:
 
מי התהום: מים הנאגרים מכוח הכבידה בתוך סלעים נקבוביים ומתחתם שכבת סלע אטומה שאינה מחלחלת.
איגום  ו/או אקוויפר: שכבת הסלע הנקבובית הנושאת מים.
האקוויקלוד: שכבות סלע אטומות המונעות  חלחול המים.
אזור בלתי רווי: חלקו העליון של האקווה שמלא באוויר בתוך נקבוביות הסלע.
אזור רווי: חלק תחתון של אקווה שמלא מים.
מפלס מי תהום: גבול בין אזור שבו יש אוויר לאזור שבו נמצאים המים.
 
סוגי האקוות:
 
שכבות סלע שונות שיוצרות שכבות סלע שונות.
האקווה החופשית: האקווה שמתמלאת ממי גשם היורדים  על כל פני השטח שמעליה.
האקווה הכלואה: אקווה כלואה בין שני האקוויקלודים שמתמלאת במים רק במקום שבו נחשפת שכבת האקווה
מעל פני השטח.
הבאר הארטזית: קידוחי באר לתוך החלק שכלוא באקווה הכלואה שהמים עולים בכוחות הלחץ מתוקף חוק הכלים השלובים.
 
האקווה הלכודה: מי התהום שנקוו לפני הרבה שנים ,בתהליך גיאולוגי שבו נוצר סביב הסלעים האטומים.
 
האקווה השעונה: הנשענת על רובד קטן ומקומי של האקוויקלוד ונמצאת בד"כ מעל האקווה הראשית.
 
סוג הסלעים והמשמעות לגבי מי תהום:
 
הסלעים החדירים: סלעים בעלי כושר הולכה טוב  שמהם בנויה האקווה.
התכונות: הקשר בין חללי הסלע, החללים שאינם קטנים מדי היות ובחללים קטנים,מים נספחים לחלקיקי הסלע ונאטם ובכך מונע את תהליך החלחול.
 
הקארסט: מי גשם שממיסים את הסלעים ויוצרים חללים גדולים וגם מערות נטיפים למשל.
כשהזרימה מהירה בעלת כיוון לא צפוי.
 
 
סוג הסלע תכונת הסלע מבחינת מי תהום סוג הסלע תכונת הסלע מבחינת מי תהום
החרסית החלחול הקטן הונע מעברי מים כשאקוויקלוד מעולה הגיר החלחול דרך הסדקים,משמע האקווה טובה
החוואר החלחול האיטי  עוצר מעבר מים הדולומיט החלחול דרך הסדקים משמע שאקווה טובה
הקירטון החלחול  המזערי דרך הסדקים אבן החול החלחול המהיר משמע שהאקווה מעולה
הבזלת החלחול דרך הסדקים אפשרות להמצאות אקווה    
 
 
מים בקרקע ובסלעים:
 
המים המגיעים לקרקע אובדים בחלקם ואפילו בכללותם ע"י ספיחה בקרקע וההתאדות באוויר.
הנימיות: תהליך עליית מים עקב מרווחים צרים שבין חלקיקי הקרקע,מהשכבות העמוקות אל שכבת הקרקע עליונה שיבשה.
הנגר העילי: כשהקרקע רוויה במים בתוספת המים שהופכת לזרימה על הקרקע.
זרימת מי התהום: המים הזורמים על פני שכבה אטומה מהמיקום הגבוה לחלק הנמוך.המים באקווה כלואים  בלחץ ממש כמו בצינור ומכאן שהזרימה תהיה למעשה לכל הכיוונים.
עזיבת מי תהום:
א)      המעיין.  ב)ההתנקזות אל מי הים.
 
פן ביני: משטח שמבדיל בין שני הסוגי של המים מבלי שתתרחש הפרדה מוחלטת.
בד"כ  נקבע  על פי מפלס המי תהום,ככל שהמשקל של מי התהום גבוה,הפן הביני מורחק כלפי מטה.
 
האיכות של מי התהום: האיכות טובה היות ושכבות הסלע מבצעות תהליך סינון של המוצקים מהמים. האוורור שמאפשר חמצון וגם פירוק ביולוגי לחומרים האורגניים.למעשה האזור הרווי הנו חשוך  ומגביל את העילות הביולוגית.
הירידה באיכות המים: בעיקר עקב החומרים המומסים. במיוחד המלחים  שנשטפים לים ו/או החוצה והופכים למעיין, ומכאן שנמנעת עליה תמידית של ריכוז מלחים במי התהום. 
 

השפעות האדם:
 
ההיסטוריונים יעידו שגם לפני  4,000 שנים נחפרו בארות אל מי התהום, בעיקר באזורים יבשים,שחונים ומועטים במים עיליים,באזורינו הדרומי וגם בסיני ובמדינות ערב השכנות קוראים לזה "טמילה".
 
השפעת שאיבה כמותית: שאיבה מבאר שחפורה באקווה זמינה וגורמת לירידה במפלס מי התהום באזור של הבאר ויצירת חרוט שפילה.החרוט מתרחב במידה ושואבים מכמה בארות באזור אחד ולכן המפלס יורד.
כשהאקווה כלואה היא עלולה להתייבש מעודף שאיבה. 
 
השפעת שאיבה איכותית: במידה והבאר ממוקמת במרחק של עד 5,000 מטר מהים, לחץ המים המתוקים הולך וקטן על מי הים. הפן הביני מתקרב לכיוון היבשה, ולכן מי הים יחדרו אל הבארות ולא יהיה ניתן יותר להשתמש במים אלה למטרות שתייה אלא רק אחרי מספר שנים של הפסקת השאיבה כשהמים המתוקים שוב ידחקו את הפן הביני.
 
באר המרוחקת מהים, קיימים אזורים באקווה שם צפים מים מתוקים על גבי המים המליחים בערכים של 1,000 עד 10,000 מ"ג כלוריד לליטר מים.
שמעל המליחות של מי שתייה אך פחותה מהמליחות של מי ים.
 שאיבת היתר מבאר שבאזור כזה עלולה להוריד את לחצם של המים המתוקים ובכך לגרום למים מליחים שבסביבות הבאר לחדור.
וכשתופעות כאלה אינן קורות השאיבה לא תגרום להמלחה נהפוך הוא תחול הוצאת המלחים והמזהמים ממי התהום.
 
השפעת ההשקיה: מקורות המים במי התהום ו/או במים העיליים מלוחים יותר ממי הגשם גם במי השקיה חל  תהליך הגורם לעליה במליחות על כן  ההשקיה מכניסה מלחים רבים למי התהום מאשר מי הגשם.  ההשפעות משימושי הקרקע: פעילותו של האדם למעשה משנה את מבנה פני השטח הטבעיים ובכך משפיעה על מי התהום. הבנייה וכריתות העצים תורמים להגברת נגר העילי ולהפחתת חלחול המים לטובת מי התהום,למשל באזור מרכז הארץ בהם נמצאים אזורים גדולים מעל אקוות החוף נמצאים הרבה בניינים כמו גם כבישים ולכן, מילוי חוזר של האקוות במישור החוף קטן מבעבר.
 
זיהומי מי התהום: המים המזוהמים מחלחלים לאקוויפרים ולכן מזהמים את מי התהום.
לתוך האקוות נכנסים בנוסף גם נוזלים נוספים כדוגמת הדלק ולא אפשרי לסלקם ובכך לשקם את האקוות המזוהמות. התנועה של המים מאוד איטית כך שנדרשות שנים רבות ללא כל סוג של זיהום בכדי להפטר מהזיהום הקיים בכדי שיתנקז אל מי הים.
חייבים למנוע מבעוד מועד היווצרות המפגעים: מאוד חשוב לטהר שפכים ולמנוע את הזרמתם לנחלים בנוסף יש להקפיד על תקינות צינורות הביוב.
בסביבת קידוחי המים ומעל אזורי האקוויפרים חייבים להגביל שימוש הקרקע לבנייה בכדי שלא יהוו למי התהום.
רמת-חובב: האתר שנבחר כאזור להטמנת פסולת רעילה המגיעה מכל חלקי הארץ.
שיקולים: סלעי קירטון  בעלי כושר כושר חדירות נמוך וגם אזור יבש צחיח בעל פוטנציאל קטן למילוי חוזר קטן מה גם שאין באזור אמת-חובב אקוות שמנוצלות למטרות שתייה.
 
טכנולוגיה: גרימת לייבוש החומרים ע"י אידוי מהבריכות האטומות ושמירת חומר יבש על  גבי השטח.
 
זיהום: היות והבריכות אינם אטומות לחלוטין כך ששפכים רעילים כן גלשו מהם לסביבה,מי גשמים המיסו את החומר המוצק שהצטבר באתר כך שהם התווספו  למי הנגר שזרמו מהאתר.
התהליך: קיים חלחול בקירטון שהוא סדוק,וזרימתם של  השפכים מהאתר יצרה למעשה משטר הרטבה לקרקע כשהאזור גשום כך שהשפכים הגיעו בנקלה אל הישובים השוכנים במורדות הזרימה העילית מכיוון האתר וגם ישירות אל מי התהום שבסביבה.
השיקום:לאחרונה כן שוקמו בריכות דולפות ואף נאטמו.
מי תהום בישראל:
אקוות ההר בנויות מסלעי דולומיט וגיר  עם אופי קרסטי.
אקוות החוף בנויות מאבני חול ומחול.
אזור הגולן והגליל: שכבת אבני בזלת.
אזור הנגב והערבה: השכבות מכילות גם חלוקים וגם חצץ.
מעל מחצית ממי התהום שבארץ קיימים באקוות החוף וההר.
 
אקוות ההר: בהרי שומרון ויהודה קיימים סלעי גיר ודולומיט.
באזור מישור החוף האקווה כלואה מתחת לאקוות.
 
קו פרשת מים מחלק את המים כך שחלקם זורמים מזרחית לכיוון הבקע וחלקם מערבה לכיוון מישור החוף ובכך מזינים את המעיינות,הירקון ונחל תנינים.
האקוות השעונות שקטנות ומעל האקווה הראשית נפוצות ובכך מזינות הרבה מעיינות קטנים בעיקר  בגב ההר.
אקוות התנינים והירקון: בחלקם המערבי של אקוות ההר ומרבית מימיה האוגר התפעולי המרבי הנו  800 מיליון קוב. המילוי השנתי החוזר הנו 330 מיליון קוב.
איכויות המים באקווה מצוינת היות ו- 90% מהמים בעלי מליחות נמוכה של 250 מיליגרם של כלוריד לליטר  תכולת החנקות  מאוד נמוכה , גם באזורים אחרים באקוות ההר המים במצב טוב למרות מליחותם .
הפוטנציאל לזיהום: במיוחד השפכים שלא מטופלים. וגם ע"י שאיבת היתר שעלולה לפגוע באיכות המים וגם במים המלוחים שבצמוד למים  המתוקים שיתפסו את מקומם.
 
הכמויות: למעשה מי האקוות מספקים כחמישית מצריכת המים בארץ. מדינת ישראל הכירה בזכות הפלסטינאים באקוות אלו,אבל הגדרתן של הכמות נותרה פתוחה למשא ומתן.
לכן הוסכם על הקמת מנגנון ניהול שינהל את מאגרי המים בהתאם לצריכה ההידרולוגית
 
האקוות במישור החוף: נמצאת ממש מתחת למישור החוף מדרום הכרמל ועד לרצועת עזה וגובלת במערב בים ובמזרח בשדרת ההר. אוגר תפעולי מרבי של 1,000 מיליון קוב ובעל מילוי שנתי חוזר של  280 מיליון קוב.
האקווה עשויה  מכורכר וחול
 
מילוי חוזר: מי הגשם והנגר העילי מאזור גב ההר שהניצול שלה  גבר באופן קבועה החל מהמאה התשע עשרה ועד לשיא בשנות החמישים, כך שבמאה העשרים הגיעה ל- 480 מיליון קוב.לכן צומצמו השאיבות אבל עדיין נמצאים בתחום גבוהה ממילוי חוזר.
 
הפחתה של איכות המים: א. כ-1/3 מהתושבים במדינה חיים פיזית מעל האקווה.
 ב. שאיבות היתר.
ג. הצטברות של מלחים ומזהמים באזורים הבלתי רווים שאמורים להיות מסוננים אבל הועמסו בזיהום גדול מדי.
הערכות לקצב הזיהום:מהירות של החלחול מאוד נמוכה ב-30 שנים האחרונות,אך עדיין אין אנו יודעים בוודאות מה רמת הזיהום של האזורים הבלתי רווים וגם בכמה יושפעו מי התהום במפגש עם המזהמים.
 
 
ימת הכנרת 
 
בשנים רגילות הכינרת מספקת כ-1/3 מהצריכה של המים במדינת ישראל  וכמחצית ממי השתייה.
לכן שמירת האיכויות של מי הכנרת מוגדרת כמשימה לאומית לאגם הכנרת הרבה שימושים כמו גם פעילויות רבות של האדם. מהסביבה המשפיעה על מערכת אקולוגית כמו גם על איכות המים.
המדיניות האזורית מחייבת הכרתם של כלל הגורמים שמשפיעים על מערכת האקולוגית כמו גם התובנה של התהליכים שמתרחשים בה.
 
המאזן של המים:
הכנרת למעשה היא אגם מים מתוקים טבעי היחיד במדינת ישראל. אגן ההיקוות משתרע על  2,730 קמ"ר וכרבע ממנו בשטחי לבנון וגם קצת בסוריה.
 
המקורות: הירדן  65% ,שאר הנחלים ,המעיינות המלוחים והגשם הישיר.
איבוד המים: ההתאדות 300 מיליון קוב,הזרימה לנהר הירדן הדרומי אמנם ירדה  עקב השתלטות האדם על מוצא המים,  המוביל הארצי -350 מיליון קוב,השימושים השונים 100 מיליון קוב והמים המועברים לירדן 55 מיליון קוב.
חשוב: כל הכמויות שצוינו אינן סופיות ומשתנות בעקבות המשקעים.
 
הקו האדום העליון: 210  מטר מתחת לפני הים בכדי למנוע פגיעת מבנים ומתקנים על החופים.
 הקו האדום התחתון: 212.00 מטר אך שונה כמה פעמים ועכשיו 216 בכדי למנוע את ירידה איכות המים נוכח  שפיעתם של המעיינות המלוחים בקרקעית והשינויים האקולוגיים.
ויסותו של מפלס המים: אשר נעשה על ידי קביעת כמות מים נשאבת מהאגם ועל ידי סגירה/פתיחה של סכר דגניה במוצא
הדרומי ניתן לציין שחברת מקורות שואבת מים מאתר ספיר אך מוגבלת נוכח כושר שאיבתם של המשאבות שבאתר נכון  שרצוי לשאוב כמה שאפשר וכל זאת  כדי שבתחילתו של  החורף יהיה באגם מספיק מקום לאגור מי גשמים.
 
הכניסות של המים היציאות של מים
פעולה שנתית רגילה שנת בצורת פעולות בשנה הרגילה בשנת הבצורת
זרימת הירדן הצפוני  510 230 בהתאדות: 290 290
זרימת נחלים אחרים: 250 130 שאיבה לטובת המוביל הארצי 400 200
גשמים ישירים 80 50 בשאיבה המקומית  90 25
    האספקה לירדן וגלישה לסכר דגניה: 70 60
סך הכול: 840 410 סך הכול: 850 575
 
 
מי אחראי לכנרת
"מנהלת הכנרת" שהנה למעשה הזרוע של נציבות המים,במסגרת רשות ניקוזה של הכנרת.הסמכות מחוק המים וחוק הניקוז.
הגופים שקשורים אליה: משרדי הממשלה,המעבדה לחקר הכנרת; חברת מקורות ו"מרכז ידע הגליל" ,מיג"ל.
הפעולות: הפיקוח על הקמת חופי הרחצה המסודרים; הפיקוח על התיירות; השותפות בקביעת מדיניות הדיג; הפיקוח על הנעשה באגן ההיקוות ונקיטת פעולות לצמצום הזיהומים באגן ההיקוות.

 
המליחות של המים:
 
השלכת ריכוזי המלחים: איכות מי התהום,החקלאות ומכאן שניתנת תשומת לב מרובה לריכוז המלח ולתכולת השינויים במי הכנרת.
פער שבין מי ירדן שנכנסים למי כנרת: כ-20 מיליגרם של כלוריד לליטר יחסית ל- 210 מ"ג של כלוריד לליטר במי כנרת.
ההסבר לפער: המעיינות המלוחים שלאורך החופים ובקרקעית.
פתרון: "המוביל המלוח" שמוליך מי מעיינות לאגם הצפוני צפונית מערבית לכנרת.
 
מקורות מים מלוחים:המים המלוחים בריכוז גבוה ממליחותם של מי הים  אשר נקוו בשכבה הגיאולוגית הקדומה כשהאזור היה מכוסה בימה המלוחה.
אופן נביעה: א. לחצם של סלעים בסביבה על אקוות התמלחת שגורמים לנביעה.אבל כשמפלס הכנרת גבוה השפיעה זניחה.
ב. מי התהום המתוקים שנמהלים בתמלחות עמוקות ונובעים יחד איתם,ככל שהשנה גשומה יותר השפיעה גדולה יותר.
עד שנות ה- 2000 רשויות המים הסתמכו על תיאוריה זאת ולפיה נקבעה מדיניות האוסרת חריגה מקו אדום תחתון.
הסכמה עם  התיאוריה השנייה מעניקה נקיטתה של מדיניות שמאפשרת חריגה מקו אדום ושאיבת המים עד תום מהאקוות של הגליל המזרחי. מאזן מים של הכנרת: ההתאדות של המים מגדילה את רמת המליחות  וגורמת לכניסת מים מתוקים שמקטינה אותם. על כן בשנת בצורת מליחות האגם עולה היות ואין מספיק מהילה ,בעקבות שנות בצורת שהתרחשו בין השנים 1999 לבין 2001 עלתה המליחות של המים ל 300 מ"ג של כלוריד לליטר.
 
התהליכים הביולוגיים באגם:
השכבה תרמית וחומרי ההזנה באגם:  כ-8 חודשים בשנה מתבצע באגם הכנרת השכבה תרמית.
היות והשכבה העליונה והחמה בטמפרטורה של בין 240 ל 300 הקרויה  אפילימניון.  שהנה גם תחתונה וגם קרה בטמפרטורה של 140-160 מעלות ונקראת ההיפולימניון.וביניהן שכבת ביניים הנקראת ההתרמוקלינה שבה הטמפרטורה משתנה מהר ולכך קיימת השפעה על התהליכים השונים שמתרחשים באגם  ע"י החמצן והדשן.
 
הסבר: בתקופת האביב שכבת המים העליונה מתחממת מהר ולכן המים העליונים נעשים פחות צפופים ויותר קלים מהמים הקרי,ובכך נמנע למעשה הערבוב. תרמוקלינה נמצאת בדרך כלל בעומק של 17 מטר ולכן קיים חמצן רק בשכבה העליונה שבה מתרכזים למעשה רובם של החיים באגם,ובשכבה התחתונה אין בכלל חמצן לכן אין בשכבה זו דגים וגם היצורים האירוביים האחרים.
בחורף למעשה מתקררת השכבה העליונה ומחודש דצמבר מתערבבים המים החמצן מגיע בנוסף גם למים העמוקים. לשכבה העליונה מגיעים חומרי היפולימניון וגם סחף באמצעות נחלים בעקבות הגשמים.
ובכך נוספות לאגם כמויות גדולות של חומרי הזנה  כדוגמת הזרחות, האמוניה,הסולפידים שהם למעשה תרכובות גופרית הגורמות להתרבות האצות בחורף חלקם של החומרים שמרחפים והחומרים שבאים מהקרקעית באים במגע ישיר עם החמצן ולכן מתפרקים לחומרים פשוטים יותר בתהליך ביולוגי ובחמצון כימי. 
 
מאגרי המזון: בימת הכנרת 3 שרשראות מזון עיקריות:
א. אצות הפרידיניום  שהנן אצה קטנה שפורחת באביב ומתה בקיץ בהליך הפירוק יורדת איכות המים ולמעשה נאכלת על ידי דג האמנון הגלילי.
ב.האצות הזעירות שנאכלות על ידי זואופלנקטון שהם למעשה בעלי חיים זעירים שמרחפים במים ובסוף הקיץ עולה כמות האצות היות והדגים נוטים לאכול את הזואופלנקטון וכשהזואופלנקטון מתרבה האצות מתמעטות ונאכלות על ידי הלבנונים.
ג. החיידקים הניזונים מפירוק החומר האורגני ופרוטוזואה החד תאית ומשמשת למקור מזון ולמעשה כולם נאכלים על ידי הזואופלנקטון שבסופו של דבר נאכל על ידי הדגים.
 
הפגיעה באיכויות המים: האצות הזעירות אכן פוגעות יותר מפרידיניום שניתן לסילוק בקלות יחסית ממי המוביל.
סיכום תפוצת אצות שבכנרת בעונת החורף: זרימתם של  חומרי ההזנה ועליית המפלס תוך ערבולם של המים גורמת  לכמות האצות לעלות עקב שליטת הפרידיניום
 
סיכום תפוצת אצות שבכנרת בעונת בקיץ: ישנם פחות חומרי הזנה  על כן  כמות האצות קטנה עקב  שליטתן של  האצות הזעירות.
 
היציבות של המערכת: כשמתקיימת מחזוריות שנתית רגילה כך שאיכות המים לא משתנה דרמטית.
 
החוסר יציבות בעת האחרונה: משנות התשעים ועד תחילת שנות האלפיים התאפיינו בחריגות מהמלך שנתית רגילה.
ומכאן נראו פריחות חריגות של הפרידיניום עד לרמה שלא נצפתה כלל פריחה אך כן נראתה  פריחת הכחוליות מהחיידקים שמטמיעים לטובת החריגה.
.
פריחתה של הכחולית האפיזומנון:
האפיזומנון האובליספורום נראתה לראשונה בארץ במהלך קיץ 1994 והועלה החשד של חוסר יציבות במערכת האקולוגית.
 
התכונות המדאיגות: א. הכחולית שמפרישה רעלים.   ב. היכולת לקשירת חנקן חופשי שקיים באוויר מבלי האספקה מהמים.   ג. לא נאכלת.
תוצאה: הגדילה באוכלוסיית הכחוליות  עלולה להפר איזון אקולוגי. 
השערה: לכחולית קיימת יתרון בתנאים של מחסור בחנקן ובתנאי שקיימת כמות מספקת של זרחן.
 
השפעת הדגה שבכנרת: בכנרת קיימים  28 סוגי דגים כשלשבעה מהם ערך כספי גבוה למטרות פרנסה.
משנות הארבעים כבר מנסים לאכלס את ימת הכנרת בדגיגים בכדי להגדיל את ההיצע  ורק כארבעה סוגי דגים חדשים שהוכנסו ע"י הדייגים אכן נקלטו.קיים מתח בין הדייגים לבין הגורמים הסביבתיים שמתנגדים להכנסת מינים זרים מחשש לפגיעה באיכויות המים.
המדיניות של הדיג: בפועל נקבעת על ידי ה"מעבדה לחקר הכנרת" ו"אגף הדיג" שבמשרד החקלאות
וכוללת: אכלוס  אכיפת חוק "איסור דיג באמצעות רעלים" ו"איסור הדיג בעונת הרבייה" של (מושט) אמנון הגליל.
 
 
ההשפעות של אגן ההיקוות:
 
הזמינות של חומרי ההזנה הכרחית להתפתחות פעילות ביולוגית באגם אבל קיים חשש לעודף וגם לאיטר ופיקציה חוץ  מהסחף הטבעי אנו מוסיפים כמות של חומר אורגני שמקורו באדם מהביוב שאינו מטופל  מי של בריכות הדגים ומי הנקז של שדות מדושנים,שדות המרעה,הרפתות,אתרי הפסולת למינם וקרקעות מסוג כבול שמעמק החולה.
הניסיונות להפחתת מקורות זיהום: הקמתם של מתקנים לטיהור השפכים,השינויים בנהלי גידול החקלאי,הקמתו של  פרויקט החולה שבו הוצפו אלף ומאה דונם של שטחי כבול,העלאת מפלסי מי תהום לצמצומם של החנקות.
בתקופת הסתיו והחורף קיימת עליה בכמויות חומר הזנה בעקבות הערבול והסחף ומכאן שגם קיימת עליה בכמויות האצות. אך בתקופת הקיץ תהליך זה מתהפך.
 
השפעות של פעילויות האדם: אלפי אנשים מגיעים מדי שנה לחופי האגם בכדי לנפוש בו ולכן מושך את עולם היזמות לפתח חופי רחצה ומלונות דבר העלול לסכן את איכויות המים למשל הדשדוש שגורם לריחוף,הפסולת והביוב שמזהמים את מי הכנרת.
התמ"א 13 לחופי ימת הכנרת שנתקבלה בשנת 1981 וכוללת הגבלת פיתוחי תיירות כולל הגבלת הפיתוח באגן ההיקוות.
תמ"א 31 הארצית גם היא מתייחסת לכנרת וסביבתה מנהלת הכנרת מפקחת על התוכניות של הבנייה באזור. 
 
פרויקט אגם החולה: עד שנות החמישים היה אגם החולה סוג של מסנן טבעי למים שזרמו לכיוון הכנרת אך יבוש אגם החולה שינה את פני הסביבה וכן השפיע על הכנרת,הקרקע של הכבול נחשפה לאוויר החופשי על כן התייבשה ואח"כ התפרקה.לכן נוצרו חנקות שנסחפו במי הגשמים ישירות לכנרת. התבצעו מספר ניסיונות ופעולות בכדי למנוע היווצרות חנקות אך כל הניסיונות כשלו. בתחילתן של שנות התשעים החליטו להציף את חלקם של משטחי הכבול ובכך להעלות את מי התהום שבאזור ונוצר אגם קטן ומסביבו יהיו פרויקטים תיירותיים מגוונים.
ההצפה אכן הפחיתה את כמויות החומרים החנקניים והזרחניים.
 
 
מערכת מים ארצית:
מוביל הארצי: מפעל מים מתוקים הגדול בישראל. הוקם כבר בשנות החמישים בכדי להזרים מי כנרת לשטחי חקלאות במרכז הארץ ולדרום.במשך השנים חוברו רוב מערכות אספקת המים למגזרים הביתיים שבעבר ניזונו ממי תהום.
חיבורם מאפשר וויסות אספקת המים והעברתם לאקוות החוף בשנים הגשומות, ובכך לשקם אותה. 


1700-70-6116
 © 2016 טיפה טק . כל הזכויות שמורות.
         
 

Google+     

על הסינון המרכזי למי מוביל ארציסקירה כללית למושג מים | סקירה אנומלית המים ושימושים מקובלים | מסנני נירוסטה לכל הבית | סקירת סיבות להמצאות ולמחסור מים בארץ ובעולם | נפלאות האבנית | זיהומי מי הים בעולם
  סקירת מקורות המים בישראל (2016) | סקירת מי התהום | סקירת האקוויפרים | סקירת נחלים ונהרות כנגרים עיליים | סקירת הכינרת והאגמים | סקירת האמצעים לתגבור כמות המים | מי הים בארץ 
הגורמים הפיזיקאליים
 סקירת תהליכי קבלת מים מתוקים אבודים | סקירת ייצור מים מתוקים ממים מליחים | שיטות להתפלת מים | סקירה כללית לטיובם של מי השפכים | שיטות ותהליכים בפועל למי קולחין | שימוש וטיפול בנגר עירוני | משאבי המים
איכויות וזיהומי המים | סקירת גורמים כימיים | מליחות ושינויי יחס ההגבה של המים | חמצן, קשיות המים ותוספים שנגרמים ע"י האדם  | על סכנת החיים הטמונה במסנני החול ופתרון ה- BAZ | כלל השיטות לטיפול באבנית
הגורמים הביולוגיים | שיטות לטיפול במי השתייה | אמצעי חיטוי מקובלים | חיטוי בעזרת האוזון O3 | נחלים וייצור תהליך הטיהור הטבעי | מערכות אקולגיות של מים והפלואור | משק המים והארגון בישראל לאן?
מערכות לטיפול באבנית וקבלת מים רכים | מערכות לטיפול באבנית וקבלת מים שאינם רכים | על שיטת המגנט לטיפול באבנית | איכויות מי שתייה התקנים והתקנות | עולם האבנית והחאפרים | פרמטרים לתקני איכות מי השתייה

הפרמטרים לתקני איכות מי השתייה - קבוצות סיכון 1-4 | האם האבנית טובה לבריאות | מים מותפלים במדינת ישראל | המדדים לאיכות המים | משק המים בישראל | התמודדות בבעיית המים | טיפול במי מוביל ארצי
השפכים הביתיים | הערות לועדת עדין | איך בודקים את יעילות הטיפול באבנית | חשיבות המגנזיום במי השתיה | איך מגיעה "עופרת" מהמים לילדים שלנו – ומה הפתרון | פוספאט | מגנזיום והריון
סיליפוס מסוכן לשתיית אדם | עופרת ופלואור- הקשר הפסול | האם תקן 1505 בטוח לשתייה | זהירות! ריסוס (ארסן) במים