tipatech - סיליפוס- מסוכן לשתיית אדם
  1700-70-6116
אבני לשם המקוריות רק בטיפה טק לחצו כאן
 
חפש מוצר

סיליפוס- מסוכן לשתיית אדם

דף הבית >> מאמרים >> סיליפוס- מסוכן לשתיית אדם


האם סיליפוס מסוכן לשתיית אדם ?!            
 
מאות אלפי אנשים בישראל שותים ממערכות לטיפול באבנית המכילות סיליפוס בבית ו/או בעבודה, ואף קיימים מוצרים בעלי תו תקן ישראלי ת"י 1505/1, המכילים סיליפוס, ובשפע.

מטרת המאמר לבחון שתי שאלות מתבקשות :
                                 - האם הציבור יודע מה מכילה תכולת הסיליפוס אותה הוא שותה
                                 - והחשוב מכל, האם סיליפוס מזיק לבריאות.

להלן כל מה שרציתם לדעת על הסיליפוס ולא העזתם לשאול :
   
 
     המאמר יתחלק לשמונה נושאים עליהם נדון :
                                                              1)  מחקר רפואי מאוניברסיטת לובליאנה שבסלובניה
                                                              2)  בדיקת הסיליפוס ע"י מכון התקנים הישראלי
                                                              3)  ערכים מקסימליים מותרים לשתייה עפ"י תקנון בריאות העם
                                                              4)  חוו"ד מומחה בדבר הרכב הסודי של הסיליפוס שלא מוזכר ב-MSDS
                                                              7)  האם תקן NSF המוצג לסיליפוס הוא אמיתי או שמא רק לסוג וו שאינו                                                                       משווק בישראל.
                                                              8)  סיכום

 ________________________________________________________________________________________________________


      רקע 

מדינת סלובניה, הייתה הצרכן הגדול ביותר בעולם לפוספטים לצרכי טיפול אבנית במי שתייה, על כן הנה בעלת הניסיון הגדול ביותר בתופעות הלוואי, חומר כימי כדוגמת הסיליפוס שימש לטיפול באבנית לא רק לבתים הפרטיים, אלא גם לטיפול בצנרות העירוניות.
 
     המחקר ( למחקר המלא לחץ/י כאן)                                                                                          

  *בסלובניה חקרו, ורק  לקראת שנת 2018 פורסמו ממצאים בדבר סכנת הפוספט במי השתייה 

כמות פוספטים מסוכנת התגלתה בגופם של אזרחים בסלובניה, גם כתוצאה משימוש בכמויות "תקניות" של פוספט, לצרכי טיפול באבנית במי השתייה/רחצה.

נכתב בעזרתם של : גרגור ירב, בוראט פולג'סק ו- איוון ארזן
מהפקולטה למדעי הבריאות מאוניברסיטת לובליאנה, והמחלקה לבריאות הסביבה, המכון הלאומי לבריאות הציבור שבסלובניה.
בדיוק אותה אוניברסיטה שגלתה את שערורית החיידקים האלימים במדיחי הכלים.

 

 
    תקציר:                                                                                                                                                                                               

לסלובניה יש את הניסיון הרב ביותר בשימוש בפוספטים, היות והפוספט שימש לטיפול באבנית לא רק לבתים הפרטיים, אלא גם לטיפול בצנרת הראשית, העירונית והביתית.
בחיים המודרניים של היום, צריכת הפוספט המצטברת בתזונה "יומית טיפוסית" מאוד גבוהה, ועל פי מחקרים, כבר עולה בהרבה על הערכים המומלצים לגוף האדם.
חשיפת כלל האוכלוסייה לזרחן ( פוספט) וכמות הזרחן, במיוחד באמצעות מי שתייה, אינה ידועה בדרך כלל.

אחד מהמקורות הנסתרים של זרחן בתזונה היומית הוא הפוליפוספאט שמשווק לטובת טיפול באבנית במי השתייה.
(הערה: למותר לציין שבמדינת ישראל קיים תו תקן ישראלי, ת"י 1505/1 המחייב להכניס עד כ-10 מג"ל של פוספט (זרחן) למי השתייה, לצורך הגדרת המוצר כמטפל באבנית, ולצערי קיימים מוצרים שעומדים בזה, בעזרת מוצר הסיליפוס , חשוב לציין שהערך המקסימלי המומלץ רפואית עפ"י מאמר זה הוא 0.2 מג"ל

מסקנה: התקן הישראלי מתיר פי 50 מהערך המקסימלי הרצוי, ותלוש מהמציאות עפ"י מאמר זה !


בסלובניה עד לאחרונה, הטיפול באבנית במי השתייה התבצע בעיקר בתוך מערכות אספקת מים ביתיות, למניעת הצטברות אבנית.


     מטרות המחקר:                                                                                                           

1) לקבוע את שכיחותם של פוספטים במי השתייה בסלובניה, אותם פוספטים  הנפלטים מטיפולים כימיים של פוספט שהוחדר למים בכדי לטפל באבנית, במבנים מסוגים שונים.
2) לקבוע את רמת המודעות, או נכון יותר את חוסר המודעות של התושבים לנוכחותם של טיפולים כימיים, ע"י הכנסת פוספטים למי השתייה שלהם, כמו גם, לספק הערכה רפואית לחשיפות לזרחן על בסיס יומי, בצריכת ביתית רגילה של מי שתייה ורחצה.
 
        ·           במחקר הנוכחי, נוכחות של פוספטים בדיגום מי השתייה נקבעה בעיקר בשיטה ספקטרופוטומטרית.

        ·          כמעט במחצית מהדגימות קיימת נוכחות מסוכנת של פוספטים בערכים זהים, וגם  במסנני אבנית המומלצים ומאושרים משום מה, לשתיית אדם.
 

הריכוזים שנמדדו השתנו במידה ניכרת מ- 0.2 מ"ג PO4 / L ל- 24.6 מ"ג PO4 / L. כמעט

70% מהנשאלים לא הכירו נתונים מדויקים בדבר הטיפול באבנית ע"י פוספטים, במים שהם שותים/מתקלחים בבתים
שלהם
.
מכאן שחייבים גם לשלוט בריכוז הפוספטים המוספים למי השתייה, וגם יש ליידע את הצרכנים בדבר הכימיקלים המוספים למי השתייה שלהם. הסיכונים הבריאותיים בשימוש בפוליפוספאטים לטיפול האבנית במי שתייה, לא נחקרו מספיק ולא הוערכו נכונה.
מומלץ מאוד כי ייפתחו קווים מנחים, כמו גם תקנים ותקנות מתאימים להגנה על בריאות האדם מפני השפעות שליליות של כימיקלים כדוגמת הפוספט במים.


1.  
     הקדמה                                                                                                        

צריכת הזרחן באמצעות מקורות שונים בתזונה היומית גבוהה מידי, ברור לנו שנכון להיום, במזון שלנו קיימת עלייה דרסטית ברמת הפוספטים, וכל זאת בעיקר בשנים האחרונות, ובמיוחד במדינות המפותחות, בשל כמות גבוהה של תוספי פוספט במזון מעובד,( למותר לציין שמאמר זה נכתב לפני פרסום ההחלטה בבריטניה ובעקבותיה כל הגוש האירופי, לשקול אי מכירת שווארמה בשל רמת הפוספטים) דוגמא טובה הנה האיסור הגורף, לדברי "בושה אתל"            ( (Bussche et al של ריכוז המינרלים ובכללם הפוספטים, בשתן של הילדים המשתנה בין מדינות אירופה, וזאת    בשל ההבדלים בתזונה, וכתוצאה מכך, ההבדלים בצריכה היומית.

 צריכה גבוהה על בסיס יומי של פוספטים, מהווה איום בריאותי מסוכן !

 

 
 להלן מספר סיבות :                                                                                                                                                                                                                  
 
    1. ריכוז גבוה של פוספט בסרום הקשור להסתיידות כלייתית, מחלת כליות כרונית.
    2. ריכוזי פוספט גבוהים, קשורים לשכיחות גבוהה יותר של מחלות לב וכלי דם, הן בחולים עם  )CKD  מחלת כליות כרונית) והן אצל אנשים בריאים.
    3. ריכוזי פוספט גבוהים, נמצאו קשורים לתמותה מוגברת בקרב חולי  CKD  ובקרב האוכלוסייה הכללית.
    4. תזונה ארוכת טווח של פוספט גבוהה משפיעה על מבנה העצם וזאת על פי תקנה של FGF23 ו- Clotho .
    5. ריכוזי פוספט קשורה ללחץ חמצוני, ובאמצעות Clotho ו- FGF23, מוסיפים לתסמונת ההזדקנות.


אחד מהמקורות המיותרים של הזרחן קיים בתזונה היומית, הנו תוסף של פוספט למי השתייה, לטובת טיפול באבנית.

                                                                                                                  



מקבלי ההחלטות קובעים את צריכת הפוספטים דרך מי השתייה ומתעלמים מהערכה הרפואית של החשיפה, למרות העובדה כי השימוש בפוליפוספטים במי שתייה הוא לא נפוץ למדי, זה עדיין לא אומר שלא קיימת תופעה של " טעות ידועה ומצטברת".

יחד עם זאת, אין להניח בטעות כי הוספת כימיקלים בכדי לטפל באבנית במי השתייה, הוא תהליך ניקוי בלבד. ריכוזי כימיקלים במים משמשים לאבטחת תשתית מי השתייה מפני היווצרות אבנית במחליפי חום, דודי מים חמים, קומקומים, ברזים וצינורות, במיוחד כאשר מי השתייה קשים למדי (קשיות פחמתית). הוא משמש גם כדי להסיר רובד אשר מהווה מטרד עבור המשתמש.

הסיבה העיקרית לריכוך מי השתייה היא טכנית ולכן ההשפעות הבריאותיות של טיפול שכזה, אינן מוערכות כראוי או אפילו מתעלמים מהן.

עם זאת, הפוספט הוא עדיין בשימוש נגיש אפילו גם במסננים, ביחד עם נתרן ומלחי אשלגן ברשת המים המוזרמים בצנרות הראשיות בעיר, בכפר ובכל רשות אחרת.

על פי החקיקה הסלובנית, השימוש בפוספטים במים מטופלים מפני אבנית מעל רמה של 0.2 מג"ל לצרכי מי שתייה אסור!

                                                                                                                                                       

 אך השימוש בפוספטים אינו מתבצע באופן שוטף ומבוקר היות והחומר לא מתנהג באופן פרופורציונאלי.
 
התקנות המדויקות לשימוש במרככים על בסיס פוספט עדיין לא הוגדר באופן מדויק, לכן מוביל לחוסר בקרת תהליכים. לפיכך, מידע נוסף לגבי ריכוך כימי הוא חיוני. הריכוך נעשה בהרחבה, במבני מגורים גדולים (כמו גם במבני ציבור כגון בתי ספר, גני ילדים ובתי חולים), והוא


מנוהל בעיקר על ידי מפעלים, חברות ואינסטלטורים שאחראים על נושא השיווק והתקנת המוצר המסוכן.
הצרכנים בדרך כלל אינם מודעים לטיפול הכימי בבתיהם, כך ששתיית מאולצת של פוספטים אינו בשליטתם.


                                                                                                                                                                                                                                                                                             

ריכוזי הפוספטים במי השתייה, עלולים להשתנות במידה ניכרת - בהתאם לתהליך הוספת החומר הזרחני למים, בכל סוגי המבנים, בניינים, ובתים פרטיים. למרות השימוש הנפוץ בפוספטים, החקיקה בסלובניה והוראת מי השתייה האירופית עדיין אינן מגבילות את רמות הפוספט.
 למעשה, פוספטים אינם מוזכרים כלל בחוקים אלה. עם זאת, בהוראה נאמר כי כאשר "הכנה או הפצה של מים המיועדים לצריכה אנושית עשויים לכלול


לצורך שימוש בחומרי חובה( כדוגמת כלור)  ועוד חומרים מסוימים מוספים, שאינם בהכרח בריאים
(כדוגמת פלואור ופוספט), נדרשים כללים נוקשים בכדי לקבוע את השימוש בהם, והכל בכדי למנוע
השפעות מזיקות על "בריאות האדם" .


ההנחיות הישנות של "ארגון הבריאות העולמי לאיכות מי השתייה" מציינות את הקורוזיה בטיפול במי שתייה, אך לא הגדירו את השימוש בהם. מאידך תקן אירופאי SIST EN  הדן בנושא שימוש בפוספטים כמעכבי אבנית, 1212: 2005 "כימיקלים המשמשים לטיפול במים המיועדים לצריכה אנושית - סודיום פוליפוספט" מגדיר חומרים כימיקלים שניתן להשתמש בהם לטיפול במי שתייה לצרכי עיכוב קורוזיה ואבנית, ומציע כי שמינון הטיפול, לא יעלה על 5 מ"ג P2O5 /
 להזכירכם: מכון התקנים הישראלי מתיר 10 מג"ל ואף העניק תקן ישראלי ת"י 1505/1 לשלוש מערכות שעושות זאת


 והערך המקסימאלי המומלץ עפ"י מחקר זה הנו 0.2 מג"ל בלבד.  
                                                                            
      

 מטרת המחקר הנוכחי הייתה למלא את הפער בין הידע , נוכחות וריכוז של פוספט במי השתייה, לבין המצב הנוכחי של חוסר ידיעה מוחלטת. המחקר נועד לקבוע את שכיחות השימוש בפוספט  במי שתייה מתוקים בסלובניה. בנוסף, נקבעה שכיחות פוספט הנתרן במי השתייה בהתאם לסוג המבנה, הוערכה מודעות התושבים לנוכחותם של מרככים כימיים במי השתייה שלהם, ונערכה הערכת חשיפת צריכת זרחן ממי שתייה.

 2. חומרים ושיטות

2.1. אוסף דוגמאות בסך של 242 דגימות של מי שתייה נאספו בבלוקים שנבחרו באופן אקראי של דירות ובתים במספר ערים סלובניות. המחקר כלל גם שאלון קצר שהופץ בין תושבי הבתים והושלם באתר. לרוב, רק מים חמים מתרככים (לפני כניסת המים לתנור המים), ולכן רק דגימות של מים חמים נלקחו לניתוח כימי. לפני הדגימה, הברזים נפתחו וצוננו ביסודיות במשך כ 2 עד 3 דקות עד שטמפרטורת המים התייצבה. טמפרטורת המים נמדדה באמצעות מדחום אלכוהול פשוט. לאחר ייצוב טמפרטורה, הדגימות נשפכו לתוך מכלי פלסטיק נקיים, המיועדים לבדיקות בנפח של 250 עד 500 מ"ל. במקרה שהניתוחים הכימיים לא בוצעו תוך מספר ימים לאחר הדגימה, הדגימות נשלחו להקפאה עמוקה בטמפרטורה של -18°C
C. 2.2. אנליזה כימית למדידת ריכוז הפוספט בדגימות מי השתייה נעשתה בהתאם ל- SIST EN ISO 6878: 2004 "איכות המים - קביעת שיטת ספקטרומטריות, זרחן-אמוניום מולדומאט". פתרונות של אמוניום מוליבדט ואשלגן טרטרט אנטימון במדיום חומצי, הגיבו עם פתרון מדולל של פוספט. קומפלקס אינטנסיבי של מוליבדן כחול נוצר בנוכחות חומצה אסקורבית. עוצמת הצבע של המתאם קשורה ישירות לריכוז הפוספט במדגם. השיטה הסטנדרטית שונתה בצורה כזו, כי הניתוח יכול להתבצע בבקבוק 25 מ"ל. כמו גם נלקח מדגם של 20 מ"ל, 260 μL של חומצה גופרתית נוספה. הידרוליזה של פוליפוספטים בוצעה במייבש ואקום מעבדתי (Kambič VS-50 SC, Semič, סלובניה),    ב 110 מעלות צלזיוס למשך 30 דקות. לאחר הידרוליזה חומצית, הדגימות היו מקוררות וה- pH הותאם על ידי הוספת 2.26 מ"ל של הידרוקסיד נתרן, 0.5 מ"ל של חומצה אסקורבית, ו 1 מ"ל של מגיב II (חומצה מוליבדט). הדגימות שהכילו פוספטים היו בצבע כחול.
הספיגה נמדדה באורך גל של 880 ננומטר עם ספקטרופוטומטר Macherey-Nagel Nanocolor VIS (גלוי) (Düren, גרמניה). עקומת הכיול הוכנה על פי התקן (SIST EN ISO 6878: 2004). העקומות נקבעו באמצעות מדידות של סדרה של פתרונות ייחוס זרחן (ריכוזים היו כדלקמן: 0.1 mg / L, 0.25 mg / L, 0.5 mg / L, 0.75 mg / L, 1.0 mg / L, 1.25 mg / L 1.5 מ"ג / ליטר, 1.75 מ"ג / ליטר). עבור ריכוזים גבוהים יותר, דילול של החלק הבדיקה נערך. הריכוזים המחושבים התבטאו בריכוז P (mg P / L) ו- PO4 (mg PO4 / L), בהתאמה. כל מדגם נותח בשלוש דגימות מקבילות וכל מדידה חוזרת על עצמה שלוש פעמים.
s הם הערך הממוצע של חזרות 3 × 3. כבקרה חיובית, שני פתרונות סטנדרטיים (0.5 מ"ג P / L ו 1 מ"ג P / L) הוכנו ונותחו עבור כל אצווה של דגימות. מאחר וריכוזי הפוספטים הצפויים היו גבוהים, נעשה שימוש בתא אופטי של 10 מ"מ והגבלת האיתור נקבעה ב -0.2 מ"ג PO4 / L (0.065 מ"ג P / L). 2.3. שאלון במהלך הדגימה, הושלם באתר שאלון קצר על ידי תושבי הבתים. השאלון כלל שאלות על צריכת המים הרגילה של התושבים ועל הידע שלהם על ריכוך המים.


ושאלה חשובה כמו :

 "האם אתם יודעים, שקיימים כימיקלים מומסים במים שבביתכם?"                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   


שימשו להשוואת המודעות של אנשים לטיפול הכימי במי השתייה שלהם עם תוצאות נוכחותם של פוספטים בדגימות המים. כדי למנוע מהנשאלים לנחש, אופציה "לא יודע"  הייתה זמינה בנוסף לתשובות כן / לא.

 2.4. ניתוח סטטיסטי ריכוז הפוספטים במי השתייה באתרי הדגימה הבודדים נותח תוך שימוש בנתונים תיאוריים. מדד מעל או מתחת 0.2 מ"ג PO4 / L (המציין נוכחות מסוכנת או לא נוכחות מסוכנת של פוספטים הנוספים במי שתייה, בהתאמה) שימש כנקודת חיתוך להשגת ערכי 0/1 בשיטת ה-GO NO GO.

נתונים אלו נותחו לאחר מכן ביחס להכרות של המשתתפים עם הטיפול הכימי במי השתייה במבנים שלהם, ובסוג הבניינים (בתים לעומת בית דירות / דירות פרטיות). מבחן ריבועי צ'י שימש כדי לקבוע אם ההבדלים בריכוזים היו מובהקים סטטיסטית ביחס למשתנים הבלתי תלויים הנ"ל. בנוסף, סוג המבנה הושווה לתוצאות ריכוזי הפוספט. מבחן ריבועי צ 'י הוחל המכיל טבלה 3 × 2 (סוג של בניין לעומת ריכוזים מעל / מתחת 0.2 מ"ג PO4 / L). 3. תוצאות מיקומם של 242 הדגימות שנאספו במחקר זה מוצג בתרשים.

 1. דוגמאות נלקחו בעיקר במבני מגורים גדולים, בלוקים של דירות ובכמה מבני ציבור. איור 1. המיקום של אתרי הדגימה בסלובניה (ריכוז PO4 מתחת לגבול האיתור, ריכוז PO4> 0.2 מ"ג PO4 / L). פוספטים היו קיימים ב- 109 מתוך 242 דגימות (45%). ריכוז הדגימות האינדיבידואליות השתנה במידה ניכרת, החל מ- 0.20 מ"ג PO4 / L (0.07 מ"ג P / L) ל- 24.62 מ"ג PO4 / L (8.03 מ"ג P / L). הריכוזים הנמדדים חרגו אפילו מהמינון המומלץ של התקן האירופי מספר פעמים בשלוש דגימות. רוב הדגימות החיוביות (c> 0.2 מ"ג PO4 / L) נרשמו בלובליאנה (89%) והדגימות החיוביות הנותרות (11%) נמצאו במקומות שונים ברחבי סלובניה. יש חוסר עקביות בתהליך הריכוך הכימי עקב תנודות גבוהות למדי של ריכוזי פוספט. תנודה זו מצביעה בבירור על יישום כמויות לא מדויקות ושליטה על ניהול כימיקלים. איור 2. ריכוז של פוספטים במ"ג PO4 / L (מס' דקות לריכוז מקסימלי). הריכוזים שנמדדו ב -43 דגימות נעו בין 0.2 ל -2 מ"ג PO4 / L, ב -54 דגימות הריכוז היה בין 2 ל -4 מ"ג PO4 / L, וב -12 דגימות עלה הריכוז על 4 מ"ג PO4 / L, בעוד שב -6 דגימות זה היה גבוה מ 5 מ"ג PO4 / L. נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בהתפלגות הריכוזים הנמדדים (מעל או מתחת ל -0.2 מ"ג PO4 / L) ביחס לסוגי המבנים שזוהו (χ2 = 24.315, df = 2, p <0.001). בבתים, רבים כמו 92% (n = 33) של כל הדגימות היו שליליות (לא נמצאה נוכחות של פוספטים בדגימות מי שתייה) ורק 8% (n = 3) של הדגימות הכילו פוספטים. בגושי מגורים ובבניינים ציבוריים (גני ילדים, בתי ספר ומעונות סטודנטים) שימשו פוספטים בדרך כלל כמפחית מים חמים לשתייה: ב -47% (51%) של בלוקים של דירות ו -55% (n = 55) של מבני ציבור. בכל אחד מהבניינים שבהם נלקחו הדגימות ענה אחד התושבים על השאלה אם הם יודעים אם מי השתייה בבניין שלהם ריכוך כימית. טבלה 1 מציגה את התשובות לשאלה הבאה: "האם המים בבניין שלך מטופלים כימית או לא?". הבדל מובהק סטטיסטית בחלוקת תשובות המשיבים ביחס לריכוזים הנמדדים של פוספטים (ערכים מעל או מתחת 0.2 מ"ג PO4 / L טופלו כ 1 ו -0 בהתאמה) במי השתייה שלהם (χ2 = 22.616, df = 2, p <0.001). מהתוצאות עולה כי 37% מהמשיבים סברו כי מי השתייה בבניין שלהם לא ריכוך כימית. רובם המכריע של הנשאלים לא הכירו את הטיפול הכימי במי שתייה בבניינים שלהם. כמעט מחצית מהמשיבים (49%) לא ידעו אם מי השתייה שלהם טופלו בצורה כימית. בין אלה שטענו כי הם יודעים
 
הוא עונה ("כן" או "לא" לטיפול כימי) רק 30% ענו נכונה. עם זאת, עבור 20% מהנשאלים, התשובה הייתה ביחס הפוך לריכוז בפועל. ניתן להסיק כי הרוב המכריע (70%) של המשתמשים אינם יודעים אם מרככי מי שתייה (polyphosphates) משמשים במבנים שלהם. טבלה 1. תשובות המשיבים בנושא טיפול כימי וריכוזי פוספט נמדדים במי השתייה. תרומתם הכוללת של RDA (קצבה ​​תזונתיים מומלצת) של זרחן באמצעות צריכת מי שתייה חושבה (טבלה 2). שלושה תרחישים שונים נחשבו: (1) תרחיש "במקרה הגרוע ביותר" עם ההנחה שכל המים הנצרכים מתרככים בריכוז הגבוה ביותר שנמדד במחקר שלנו (8.03 מ"ג P / L או 24.6 mgPO4 / L); (ii) תרחיש "ריכוז גבוה" עם ההנחה שכל המים הנצרכים מוטל על ריכוז 95 אחוזים (1.71 מ"ג P / L או 5.2 mgPO4 / L); ) 3 (תרחיש "ריאליסטי" שבו נלקח בחשבון הריכוז החציוני (0.75 מ"ג P / L או 2.3 mgPO4 / L) מהמחקר המוצג. צריכת המים חושבה לפי גיל: 2 L (במשך תשע שנים ומעלה), 1 L (למשך שנה עד שמונה שנים) ו- 0.75 L (לתינוקות מתחת לשנה) ליום. על פי RDA
(RECOMMENDED DIETARY ALLOWANCES), צריכת מי השתייה יכולה לתרום לצריכת זרחן יומית של 0.2 ו -0.1% אצל ילדים ומבוגרים, בהתאמה (במקרה של התרחיש הריאליסטי) ועד 0.5% אצל ילדים ומבוגרים כאחד במקרה של ריכוז פוספט גבוה במי השתייה. יתר על כן, ריכוז פוספט גבוה במיוחד במי השתייה (כפי שנמדד במחקר הנוכחי) יכול לתרום אפילו יותר מ 2% של הדרישה היומית של זרחן. במקרה של תינוקות, צריכת בתרחיש הריאליסטי תורמת 0.6% מהצריכה המתאימה (AI), ואילו צריכת התרחיש הגרוע ביותר יכולה לתרום עד 6% של AI לתינוקות, אך ורק ממי שתייה. טבלה 2. הערכת החשיפה לצריכת זרחן במי שתייה. 4. דיון מאז צריכת התזונה המזוהה של זרחן עולה באופן דרמטי על [1,2,3] את הערכים המומלצים [49], יש צורך לשקול את כל נתיבי הניהול בתוכנית ניהול על מנת להפחית את צריכת הזרחן.
סיליפוס אכן נפוץ בסלובניה למניעת היווצרות אבנית, הפחתת עלויות תחזוקה ושחזור של רשתות אספקת מים. עם זאת, הסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים לא נלקחו בחשבון. השימוש בכימיקלים לטיפול באבנית במי שתייה אינן כפופות לבדיקות בריאות לבני האדם, ואין מעקב אחר נוכחותם במי השתייה.
 ריכוזי מרככי מי השתייה אינם תחת שליטה נאותה ולכן משתנים מאוד. תוצאות המחקר מציינות בבירור כי סיליפוס כמרכך מי שתייה משמשים גם בסלובניה. ב 45% מן הדגימות שנאספו של מי שתייה חמה על פני חלקים שונים של הארץ אושרה נוכחות של פוספטים. רוב הדגימות נאספו בלובליאנה, בירת סלובניה, שם מסופקים מים מאותו אקוויפר. יש לו, אם כן, מאפיינים פיזיוכימיים דומים וכתוצאה מכך קשיות פחמתי זהה של 150 מ"ג / L CaO (2.6749 mmol CaCO3 / L). למרות המאפיינים המשותפים הללו, ריכוזי הפוספטים במי השתייה משתנים באופן משמעותי, מ -0.2 מ"ג PO4 / L ל -24.6 מ"ג PO4 / L, גורם של יותר מ -100. זה מצביע בבירור על תרגול לא מובן של מטפלים בודדים בבלוקים שונים של דירות מצביע על הצורך בקווים מנחים ובשליטה נאותים. השוואת ריכוזי הפוספטים שנמדדו במחקר זה עם הספרות לא הייתה אפשרית, שכן לא נמצאו מחקרים דומים שפורסמו ב- Scopus / WOS / PubMed, תוך שימוש במילות המפתח: "פוספט וריכוז ושתייה ומים". למרות מחקרים קודמים בחנו את המתאם בין ריכוזי פוספט (הגדרת 0.6-1.5 מ"ג P / L כטווח ריכוז פוספט רגיל) וצינורות מים עיכוב קורוזיה ומחקרים אחרים שנחקרו biofilm תגובות לעומס פוספט, לא קיים מחקר שיטתי של ריכוז פוספט במערכות מי שתייה.
 מקניל ואדוארדס  ערכו סקר על שירותי המים בארה"ב, אשר הגיעו למסקנה כי מינון פוספט במי שתייה נע בין 0.2 ל -3 מ"ג PO4 / L. עם זאת, מגבלה של המחקר שלהם היא כי הריכוזים לא נמדדו אלא נאספו רק כפי שדווח מינון של פוספטים הוסיף, ולכן הנתונים על הריכוז בפועל אינם ידועים.
 בכ 55% - משירותי מי שתייה דווח על טיפול במים בפוספטים. תוצאות אלו הן בדרך כלל בהתאם לאלה של המחקר הנוכחי. עם זאת, במחקר זה ריכוזי אפילו גבוה יותר מ 3 מ"ג PO4 / L נמצאו 38% מהמקרים.
ריכוך המים מתבצע רק בתחנות החום של משקי הבית. מאחר שבסלובניה אין נתונים רלוונטיים לגבי ריכוזי מי שתייה וריכוזי פוספט במי השתייה, הדגימה בוצעה בכל רחבי הארץ. רוב הדגימות נאספו בבירה, בעיקר בלוקים גדולים של דירות עם מספר גבוה של אנשים חשופים ריכוך מים. בניגוד לתושבי הבתים הנפרדים, בדרך כלל לא היו תושבי המבנים הגדולים מודעים לטיפול הכימי במים שלהם ולא היה להם מידע על ריכוך המים. כצפוי, ריכוך כימי משמש בעיקר בבלוקים גדולים של דירות, כמו גם במבני ציבור (גני ילדים, בתי ספר, מעונות סטודנטים ובתי חולים) ונדיר להשתמש בהם בבתים נפרדים. סביר להניח, שהמטפלים במבנים גדולים משתמשים במרככים כימיים על מנת להפחית היווצרות אבנית ולהקל על תחזוקה של צינור מים. זה מטריד היות ורוב התושבים שנשאלו לא היה מידע לגבי תוספי פוספט. חלק גדול מהתושבים לא ידעו אם מי השתייה שלהם מטופלים כימית או לא. מלבד 49.2% מהתושבים שדיווחו כי אינם יודעים דבר על ריכוך מים, 20.7% מהנשאלים לא היו נכונים. ניתן להסיק כי יותר ממחצית (כמעט 70%) מהמשיבים לא מכירים את הנתונים המדויקים על ריכוך המים. רק 30.1% מהתשובות היו עקביות עם תוצאות הניתוח הכימי של דגימות מים (4.1% ציינו כי המים שלהם התרככו ו -26% לא היו). צריכת הזרחן באמצעות מוצרי מזון בודדים היא בדרך כלל לא גבוהה מאוד ואף יכול להיות זניח ביחס RDA. עם זאת, הצריכה היומית של זרחן עקב הצטברות היא בעלת חשיבות רבה [4,5]. במקרה של מרככי מי שתייה המבוססים על פוספט, הערכים המומלצים של פוספטים נמוכים בהרבה מה - RDA, אך צריכת המים עדיין תורמת לסך הצריכה היומית. הצריכה באמצעות מי השתייה בתרחיש הגרוע ביותר (כל המים הנצרכים מטופלים כימית בריכוז הגבוה ביותר של פוספטים) מייצג בין 1.3% ל -2.3% מה- RDA, ובמקרה של תינוקות הוא מאוד גבוה כמו 6% של AI. במקרה של התרחיש הריאליסטי (באמצעות ריכוז החציון הנמדד במחקר הנוכחי) התרומה ל- RDA נע בין 0.1 ל -0.2%. יש להדגיש כי החשיפה לזרחן באמצעות מי שתייה אינה צפויה בדרך כלל. לדברי Andjelov ואח '.
ריכוז הזרחן במי התהום בלובליאנסקו פוליה (האקוויפר של אזור לובליאנה, שבו אושרו רוב דגימות חיוביות) נע בין 26 ל 60 מיקרוגרם / L, בהתאם למיקום של דגימת מי תהום. ריכוז זה הוא 3.3 עד 7.6 פעמים נמוך מגבולות הגילוי בחקירה שלנו. יתר על כן, מאז צריכת הזרחן באמצעות דיאטה יומית טיפוסית היא גבוהה מדי וכבר עולה על הדרישות היומיות, אין צורך בצריכת פוספט נוספת, שעלולה להיות סיכון בריאותי לצרכן. יש לציין כי ערכי החשיפה המחושבים התבססו על ההנחה שכל המים הנצרכים הם מים חמים. בהתבסס על ממצאי המחקר האחרונים על ההשפעות הבריאותיות של צריכת זרחן גבוהה, ה- EFSA (רשות המזון האירופית) מתחייבת להערכה מחודשת של פוספטים לשימוש אדם.
ריכוך המים מתבצע רק בתחנות החום של משקי הבית. מאחר שבסלובניה אין נתונים רלוונטיים לגבי ריכוזי מי שתייה וריכוזי פוספט במי השתייה, הדגימה בוצעה בכל רחבי הארץ. רוב הדגימות נאספו בבירה, בעיקר בבלוקים גדולים של דירות עם מספר גבוה של אנשים שחשופים לתהליך ריכוך המים.


  בניגוד לתושבי הבתים הנפרדים, בדרך כלל תושבי המבנים הגדולים לא היו מודעים לטיפול הכימי במים שלהם ולא       היה להם מושג על ריכוך בכלל והסכנות הטמונות בו בפרט.
                                                                                                                                           


כצפוי, ריכוך כימי משמש בעיקר בבלוקים גדולים של דירות, כמו גם במבני ציבור (גני ילדים, בתי ספר, מעונות סטודנטים ובתי חולים) ונדיר להשתמש בהם בבתים נפרדים. סביר להניח, המטפלים של מבנים גדולים להשתמש מרככים כימיים על מנת למנוע היווצרות אבנית להקל על תחזוקה של צינור המים. זה מטריד כי רוב התושבים שנשאלו אין להם מידע לגבי תוספי פוספט. חלק גדול מהתושבים לא ידעו אם מי השתייה שלהם מטופלים כימית או לא. מלבד 49.2% מהתושבים שדיווחו כי אינם יודעים דבר על ריכוך מים, 20.7% מהנשאלים לא היו נכונים. ניתן להסיק כי יותר ממחצית (כמעט 70%) מהמשיבים לא היו מכירים את הנתונים המדויקים על ריכוך המים. רק 30.1% מהתשובות היו עקביות עם תוצאות הניתוח הכימי של דגימות מים (4.1% ציינו כי המים שלהם התרככו ו -26% לא היו). צריכת הזרחן באמצעות מוצרי מזון בודדים היא בדרך כלל לא גבוהה מאוד ואף יכול להיות זניח ביחס RDA. עם זאת, הצריכה היומית של זרחן עקב הצטברות היא בעלת חשיבות רבה. במקרה של מרככי מי שתייה המבוססים על פוספט, הערכים המומלצים של פוספטים נמוכים בהרבה מה - RDA, אך צריכת המים עדיין תורמת סה"כ הצריכה היומית. הצריכה באמצעות מי השתייה בתרחיש הגרוע ביותר (כל המים הנצרכים מטופלים כימית בריכוז הגבוה ביותר של פוספטים) מייצג בין 1.3% ל -2.3% מה- RDA, ובמקרה של תינוקות הוא גבוה כמו 6% של AI. במקרה של התרחיש הריאליסטי (באמצעות ריכוז החציון הנמדד במחקר הנוכחי) התרומה ל- RDA נע בין 0.1 ל -0.2%. יש להדגיש כי החשיפה לזרחן באמצעות מי שתייה אינה צפויה בדרך כלל. לדברי Andjelov ואחרים, ריכוז הזרחן במי התהום בלובליאנסקו פוליה (האקוויפר של אזור לובליאנה, שבו אושרו רוב דגימות חיוביות) נע בין 26 ל 60 מיקרוגרם / L, בהתאם למיקום של דגימת מי תהום. ריכוז זה הוא 3.3 עד 7.6 פעמים נמוך מגבלת גילוי בחקירה שלנו. יתר על כן,
 
מאז המעקב על צריכת הזרחן באמצעות מינון יומי ידוע, ברור לנו שהיא גבוהה מדי וכבר עולה על הדרישות היומיות, אין צורך בצריכת פוספט נוספת דרך המים, שעלולה להוות סיכון בריאותי ממשי לצרכן.




                                                                                                                                       


בהתבסס על ממצאי המחקר האחרונים, וההשפעות הבריאותיות של צריכת זרחן גבוהה
ה- EFSA (רשות בטיחות המזון האירופית) מתחייבת להערכה מחודשת של פוספטים
לשימוש כתוספי מזון בעלי עדיפות גבוהה עד 31 בדצמבר 2018.


הערכת החשיפה של צריכת הזרחן היומי, צריכה לכלול גם את כמות הפוספטים הנצרכים על ידי מי שתייה. יתר על כן, הצרכנים צריכים להיות מעודכנים על תוספים והוספת כימיקלים למזון שלהם, ובעיקר במי השתייה. מכאן שהמשתמשים צריכים לקבל מידע הולם על הטיפול הכימי וריכוזי הפוספטים במי השתייה שלהם. בנוסף, צריכת הנתרן היומית צריכה להיחשב גם להערכת סיכון של פוליאתוספט נתרן, במיוחד במקרה של קבוצות פגיעות יותר באוכלוסייה (אנשים הסובלים מפוספטמיה או נפרופתיה פוספטית חריפה, וכו '). המחקר הניב תוצאות המצביעות על כך שהסיכונים הבריאותיים של נתרן פוליפוספאט כדוגמת מרכך פוספט למי שתייה אינם נחקרים מספיק בגלל לחץ של חברות הענק המשווקות אותם, להערכתנו, כתוצאה מכך סיכונים בריאותיים הנובעים מעלייה בערכי הפוספט וממש לא כדאי לזלזל בזה, לכן מומלץ להמשיך ולחקור את הנושא הנוכחי. יש לפתח קווים מנחים ולאמץ תקנות בנוגע לשימוש בפוספטים במי השתייה. ריכוזי מים מרכזיים ומקצועיים, ללא ריכוזי נתרן עשויים להיות אחד הפתרונות.
 
6.      מסקנות: ניתן ללמוד ממסקנה אחת, מספר מסקנות. הממצא העיקרי הראשון היה כי ב 45% של דגימות שנלקחו ממקומות שונים ברחבי סלובניה, נוכחות של פוספטים כמו במים אושרה. הריכוזים הנמדדים משתנים במידה ניכרת בין תחומים של  0.2 מ"ג PO4 / L ל 24.6 מ"ג PO4 / L. יתר על כן, יותר ממחצית (70%) מהמשתתפים בסקר לא הכירו את הנתונים המדויקים על ריכוך המים. ממצאי מחקר זה מצביעים על כך ש: הסיכונים הבריאותיים של נתרן פוליפוספאט במכשיר לטיפול באבנית במי השתייה אינם נחקרים מספיק ומטופלים. מנקודת מבט של בריאות הציבור, חשוב כי האמצעים להפחתת הסיכון ייושמו, כדי להפחית את הצריכה הכוללת של פוספט. ולצורך כך יש צורך בקביעת הנחיות, תקנות ושליטה נאותה בנוגע לריכוך מי שתייה וריכוזי פוספט.
7.      עבודה זו היא חלק מתזת דוקטורט, אשר נתמכה על ידי מענק (Jereb G, 322 2012) מהקרן החברתית האירופית (ESF) ומשרד החינוך, המדע והספורט של רפובליקת סלובניה. המחברים גם מכירים בתמיכה הכספית של הסוכנות הסלובנית למחקר (מחקר הליבה מס' P3-0388). עבור ההגהה באנגלית, תודה לטינה לבק, המורה לאנגלית. תרומת כל המחברים אשר השתתפו בעיצוב המחקר. גרגור ירב ערך את סקירת הספרות, אסף את הדגימות, ביצע את כל הניתוחים, והגה את כתב היד. Borut Poljšak ו Ivan Eržen תרמו לפרשנות התוצאות ולתיקוני כתב היד. כל הכותבים סקרו ואישרו את הגרסה הסופית של כתב היד. 



עד כאן המחקר המדהים של אוניברסיטת לובליאנה בראשותו של פרופ' גרגור ופרופ' פולסק, תודה מקרב לב על המחקר המוצלח, ואני שמח על הקשרים הנפלאים שהתפתחו ביננו, בעקבות ובזכות המסע אל נבכי הסיליפוס.
___________________________________________________________________________________
  

המוזר הוא שבעוד תחקירי כולבוטק , שנערכו לפני מספר שנים ע"י רפי גינת, הזהירו בדבר עודף הפוספטים במוצרי מזון, והסכנה הבריאותית בהעמסת המזון בפוספטים, עולם כמנהגו נוהג ומשרד הבריאות, לא הרים את הכפפה בכדי לשמור על בריאות האזרחים.
להלן ציטוט של סיכום האירוע מהיוטיוב : .." 



פורסם בתאריך 3 ביוני 2014                                                   


מדינת ישראל היא היחידה בעולם שמתירה להרעיל את אזרחיה.

יצרני בשר מרמים ומרעילים את אזרחי ישראל כשהם מכניסים לבשר טרי

לכאורה, מים ופוספאטים. ואילו משרד הבריאות שאמור לשמור על בריאותנו,

לא מפקח, לא שומר ולא יודע.


 


 להלן תחקיר כלבוטק בדבר העמסת בשר הבקר בפוספטים, העופות הדגים 
  ועוד מחקרים בנושא ה : הגבינות, המשקאות ומוצרי מאפה.

  מה שעצוב הוא, שארגון הבריאות העולמי פרסם אזהרה, עוד בסוף שנת 2015
  

      ארגון הבריאות העולמי: בשר מעובד מסרטן


    אם הכל ברור וידוע, אז איך מתירים להעמיס את הגוף שלנו בפוספטים מזיקים, ומדוע
   תו התקן הישראלי ת"י 1505/1 אינו מגן עלינו ?
   מדוע תו התקן מחייב העשרת מי השתייה ברמה של עד 10 מג"ל של פוספטים? 

   
 

___________________________________________________________________________________

 

ועתה, בדיקות של מכון התקנים הישראלי עפ"י תקן אוסטראלי/ניוזילנדי מראות פסילת המים לשתייה, כבר ביום הראשון  בשימוש סיליפוס לטיפול באבנית, נבדקו רק עם כ- 300 גר' כדורי סיליפוס של B.K. JIULINI ולא פי שניים מהכמות כ-600 גר', כפי שמערכת אמורה להכיל עפ"י תו תקן ת"י 1505/1, בכדי לעמוד בדרישות תו התקן.









         טבלת ערכים של תקנון בריאות העם, המחייבים ערכים מקסימאליים לחומרים/ תוצאות מסוכנים, שימו לב לעכירות           ולצבע, עפ"י הבדיקות הללו הסיליפוס פסול לשתיית אדם, כמובן שחייבים להתיחס לערכי העופרת הגבוהים                 ולערכי הפוספטים.


                             מבחן התוצאות של כ-300 גר' סיליפוס בלבד.
 
                       שינוי בצבע:                                       סיליפוס                                  
 
                       התקן המקסימלי המותר 15                  47                                           
 
                       עכירות :                                            סיליפוס                                   
 
                       התקן המותר                 1                     47                                          
 
                       עופרת :                                          סיליפוס                                
 
                       התקן המקסימלי המותר 10                     10   * על פניו נראה שהעופרת נמצאת ברמה המקסימלית                                                                                                 המותרת, הבעיה שעופרת מגיעה עם המים כבר                                                                                                     מהשאיבה מהאקויפר, צנרת, מחברים, מגופים, ואף                                                                                                 שעוני המים, יתרה מכך לא קיימת בדיקת עופרת למים
                                                                                            העומדים בבית המסנן במשך יום, יומיים ו-9 ימים, כך                                                                                               שעל פניו נראה שקיים סיכוי מעל לסביר לקבלת                                                                                                     עופרת שמעל 10 PPB. ושאלת השאלות :
                                                                                            מדוע הגוף שלנו צריך לספוג עוד 10 PPB עופרת ?                                                                                                וגם לשלם על זה.
 







נכון להיום לא ניתן למצוא את ההרכב הכימי המדוייק של הסיליפוס, היות ובעלי אינטרס דאגו להסיר את המידע החשוב הזה, ב-MSDS  הנוכחי לא מוזכר נושא העופרת המסוכנת, ועוד מתכות כבדות, כמרכיב בחומרי המבנה, ברמה של 10 PPB עופרת ועוד 30 PPB  מתכות כבדות!!
על פניו נראה שגם בחינם אסור להכניס סיליפוס הבייתה,היות ואתם לא יודעים מה אתם שותים.



 להלן מסמך של פרופסור יונה אמיתי שנתן חוות דעת למוצר הסיליפוס ובו ניתן לראות בוודאות את ערכי העופרת, כמו גם את ערכי הפוספט ( זרחן), ושאר מתכות כבדות, כמובן שמזמין העבודה הינם אנשי הסיליפוס, אבל לפחות קיימת הזדמנות נדירה להבין את ההרכב המדויק של הסיליפוס.

____________________________________________________________________________________

                        

‏י"ד אדר, תשס"ז
‏3 מרץ, 2007
 
חוו"ד מומחה בעניין בטיחות המוצר סיליפוס של דשנים וכימיקלים
 
   נתבקשתי ע"י חברת דשנים וכימיקלים לערוך חוו"ד מומחה בעניין בטיחות המוצר סיליפוס לאור פרסומים שהופיעו לאחרונה על רעילות המוצר, כולל היותו גורם לסרטן.
 
פרטי ההשכלה וההכשרה המקצועית:
בוגר (בהצטיינות) של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת'א (1972).
התמחות ברפואת ילדים בביה'ח ע'ש שיבא, תל השומר (8 - 1973).
רופא בכיר במח' ילדים בביה'ח הדסה הר הצופים (1999-1978).
מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות מאז אוגוסט 1999.
יו'ר החוג לרפואת ילדים בביה'ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים (8 - 1994).
פרופסור חבר בביה'ס לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים משנת 1997.
התמחות בטוקסיקולוגיה רפואית במרכז להרעלות של מסצ'וסטס, ב - CHILDREN’S  HOSPITAL, BOSTON   ובאוניברסיטת HARVARD  (6 - 1984).
מומחה ברפואת ילדים, מס. רישיון מומחה 6190  (1979).
מומחה בטוקסיקולוגיה רפואית של האקדמיה האמריקאית לטוקסיקולוגיה רפואית (1988).
מומחה בבריאות הציבור, מס. רישיון 20593 (2004)
מומחה בפרמקולוגיה קלינית, מס. רישיון 22290 (2006).
מוסמך לבריאות הציבור (MPH) מטעם האוניברסיטה העברית והדסה ירושלים (2003).
חבר מערכת בכיר בתוכנת המידע הממוחשבת POISINDEX, בדנוור, קולורדו בשנים 1990-2000
מחבר של למעלה מ- 120 פרסומים מדעיים בספרות הרפואית.
יועץ טוקסיקולוגי של הסתדרות מדיצינית הדסה  בשנים 9- 1991.
חבר בוועדה המייעצת לשר הבריאות לרישום תרופות  (8- 1993)
נציג משרד הבריאות בוועדה הבינלאומית לבטיחות חומרים כימיים של ארגון הבריאות העולמי בג'נבה, מ- 1996.
נשיא החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה  2002-1996.
 
לשם הכנת חוו'ד זאת עיינתי במסמכים הבאים: 
1.      פרסום ב- WALLA מה- 27 בפברואר 2007 על רעילות סיליפוס והיותו מחולל סרטן.
2.      דפי מידע על סיליפוס מדשנים וכימיקלים בע"מ.
3.      תוצאות בדיקת אבטחת איכות של סיליפוס מה- 9 ביוני 2002
4.      תעודה מBK Guilini – בגרמניה על בטיחות מוצר הסיליפוס ורשימת המדינות שבהן הוא מאושר.
5.      אישור מהמחלקה לבריאות הסביבה של משרד הבריאות על בטיחות סיליפוס.
6.      הספרות הרפואית הרלבנטית.
 
רקע:
   מוצר הסיליפוס המיוצר ע"י חברת BK Guliani Chemie בגרמניה, ומשווק ע"י דשנים וכימיקלים בע"מ בישראל, מיועד לריכוך מים במערכות זעירות. הוא משחרר אל זרם המים (כולל מי שתייה לשימוש ביתי) כמות זעירה של פוספט (זרחן).
   סיליפוס מאושר לשימוש ביותר מ- 10 מדינות מהמתקדמות ביותר בעולם.
   לאחרונה פורסם מידע מוטעה ומגמתי על רעילות המוצר, כולל הטענה שהוא מחולל סרטן. המידע הופץ בדרכים שונות, כולל באינטרנט (כולל ב- WALLA ב- 27 בפברואר 2007).
   נטען כי הסיליפוס מופיע כחומצה זרחנית והיא נמהלת באדי כלור במקלחת "מה שעלול לגרום למגוון בעיות בריאות וסיבוכים לתינוקות לילדים ולמבוגרים, כגון" אסתמה, סרטן עור, סרטן בדרכי הנשימה ועוד" (מקור: פרסום ב- WALLA ב- 27 בפברואר 2007).
   התבקשתי ע"י דשנים וכימיקלים בע"מ להעריך את בטיחות המוצר מול הטענות שהושמעו נגדו.
 
דיון:
   הסיליפוס מיועד לריכוך מים, כולל מי שתייה. המוצר הינו פוליפוספאט של נתרן, סידן ומגנזיום וסיליקאט. הוא משחרר אל זרם המים (כולל מי שתייה לשימוש ביתי) כמות זעירה של פוספט (זרחן) בריכוז של 1-3 מ"ג לליטר. ריכוזים אלה של פוספט הינם זעירים ביותר ובטוחים ללא כל סייג.
  
   זרחן הוא יסוד חיוני לכל צורות החיים הידועות. האדם צורך יוני זרחה דרך המזון שאותו הוא אוכל; ובעקר בשר, ביצים, אגוזים, זרעים שונים ודגנים מלאים. יון הזרחן הוא חלק ממולקולת ה-DNA וה-RNA. תאים חיים משתמשים בתרכובת הזרחן ATP על מנת להפיק אנרגיה. זרחן בצורת פוספו-ליפידים הוא מרכיב עיקרי של קרום התא.
 
   על פי המלצות רשויות הבריאות בארה"ב ובשאר המדינות  הצריכה היומית של זרחן לאדם היא 800 מ"ג ליום (כלומר למעלה מפי 250 מזו הנמצאת בליטר מים שטופלו בסיליפוס) !!!. בהריון, מומלץ אפילו להגביר את צריכת הזרחן.
 
   על פי הדירקטיבה האירופאית מ- 1995 ( מס. 95/2/EC) חומצה פוספורית מותרת לצריכה בריכוזים של 700 מ"ג לליטר במשקאות.
 
   במסגרת אבטחת איכות נבדקו ריכוזי הכימיקלים בכדורי הסיליפוס ב- 9 ביוני 2002.
התוצאות שהתקבלו: תחמוצות זרחן (P2O5)   - 61-63%,סיליקה – 2.5% (מקסימום). (גם לגבי יתר החומרים הערכים הנם ערכים מרביים): פלואוריד – 10 PPB (חלקים לביליון),
ארסן – 5 PPB
 עופרת – 10 PPB
 מתכות כבדות – 40 PPB.
   ערכים אלה של המתכות הרעילות (ארסן, עופרת וכלל תכולת המתכות הכבדות) הנם נמוכים פי 10 (לגבי ארסן), פי 150 (לגבי פלואוריד), או שווים (לגבי עופרת) לתקן של חומרים אלה במי השתייה.
 
   לאור זאת, הטענות על נזקים לבריאות, כולל סרטן, מתכולת הזרחן בסיליפוס הנן שקריות וחסרות כל שחר מבחינה מדעית.
 
אישור בטיחות הסיליפוס על פי רשויות הבריאות:
   סיליפוס מאושר לשימוש ביותר מ- 10 מדינות מהמתקדמות ביותר בעולם, כולל ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה, שוויצריה, גרמניה, יפאן, צ'כיה, סלובקיה, פולין, סין, ועוד.
   בין הרשויות שקבעו כי הסיליפוס מאושר לשימוש, נמצאות גם:
ה- National Sanitation Foundation (NSF) בארה"ב
ה- National Health and Medical Research Council באוסטרליה
ה- Japan Drinking Water Treatment Association
משרדי הבריאות בצ'כיה, סלובקיה, סין, סינגפור, ועוד.
   סיליפוס אושר לשימוש גם בישראל, על פי מכתב של פרופ' גארי וינסטון, הטוקסיקולוג הראשי של המחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות.
 
הטענה כי סיליפוס הנמצא במי שתייה יכול לחולל אסתמה, סרטן עור וסרטן בדרכי הנשימה ע"י התרכבותו עם אדי כלור במקלחת, מוזרה, מטעה, ומשוללת כל יסוד.
 
 
   אני נותן חוות דעתי זאת במקום עדות בבית המשפט, ומצהיר בזאת כי ידוע לי היטב שלעניין הוראת הדין הפלילי בדבר עדות שקר בבית המשפט דין חוות דעת זאת כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה בבית המשפט.
 
 
פרופ' יונה אמיתי
 
 
 
 
 
‏י"ד אדר, תשס"ז
‏3 מרץ, 2007


____________________________________________________________________________________

  
 * בכל זאת פרופסור מכובד, שנלחם מלחמות צדק בנושא המגנזיום במים, אבל עדיין לצדד
ב- 10 PPB עופרת
ולטעון שתקן הארסן קטן פי 10, זה ממש לא נכון , התקן החריג הנו 10 PPB, והמלצת ועדת עדין
ממליצה על 5 PPM בלבד.

לטעון שתקן הארסן קטן פי 10 זה ממש לא נכון ותלוש מהמציאות, תקן הארסן הנו 10 PPB ובסיליפוס קיים 5 PPB
כלומר חצי, וזה גם לא נכון.

א. ועדת עדין ( כמו הרבה מקומות בעולם) המליצה על 5 PPB כך שהסיליפוס נמצא בסף העליון של התקן
ב. זה שיש תקן למקסימום חשיפה לכימיקלים בא להגן על הציבור ממקרים חריגים של חדירת מזהמים למי השתייה, זה לא אומר שחייבים להגיע לסף העליון, נהפוך הוא ! צריך לרדת ככל שניתן מהספים העליונים, ודאי שקיימת ברירה בלפתח חומר עכשווי במקום חומר שפותח ע"י הנאצים במלחמת העולם השנייה. 

 
 לבוא ולצדד בנושא הפוספט במים נראה לי הזוי, ומה שהכי הזוי שאף אחד לא ביצע בדיקה בבתים של הלקוחות             ובמיוחד בבוקר כדי לדעת כמה פוספט באמת הילדים שלי שותים?



        יצרני הסיליפוס , עדיין מציגים תו תקן רפואי של ה- NSF למרות שהתקן נפסל
      התקן הקיים הנו אך ורק ל- Siliphos II ולא לכלל מוצרי הסיליפוס      

 בשיטוט באינטרנט ניתן לראות תקן רפואי למוצר הסיליפוס, בבדיקה פשוטה ברשימת " הרשאים להציג תקן NSF" ,
(NSF LISTINGׁ ) הסיליפוס ללא תקן, ואני שואל מדוע משרד הבריאות ו/או מכון התקנים הישראלי לא מרימים גבה,

הכיצד ייתכן שמשווק הסיליפוס לא מבדיל בין הגירסה הקיימת לגירסה וו, וטוען לתקן NSF שלא קיים ?

בנוסף, נכון להיום לא קיים באף מקום נתונים מדוייקים לגבי הרכב הסיליפוס, עד לאחרונה ההרכב המדוייק הופיע בכל דפי המידע, היה והחו"ד של פרופסור יונה אמיתי לא הייתה מוחזקת בידינו, לא אנחנו ולא אתם היינו יודעים מה באמת הסיליפוס מכיל, נכון שקיימות בדיקות של מכון התקנים, הפוסלות את הסיליפוס אחרי יום שהמים עומדים, אבל אותו מכון תקנים נתן בחפץ לב תקן לשתייה ת"י 1505/1. היצרן קוריטה אינו מסתיר את העובדה שלסליפוס בגרסה הנוכחית אין תקן NSF !! 
ומכאן שלסיליפוס בישראל, אין תקן NSF אבל יש לו תו תקן ישראלי    "מכובד" .




   סיכום

קשה לסכם אירועים חריגים בכלל, ובפרט קשה יותר לסכם אירועים שמשרדי ממשלה קשורים בהם .
אירוע של החדרת הסיליפוס למי השתייה באישור משרד הבריאות, די מזכיר את אירוע החדרת ה"פלואור" למים, או נכון יותר החדרת התמיסה ה"פלאורו-סליצית" בערכים של 1.7 מג"ל בעוד הערך המקסימלי בעולם במקומות הבודדים שעדיין ממשיכים להפליר, הנו 1 מג"ל בלבד.
אני לא יודע אם קיים קשר, אבל חייב להיאמר שגם הסיליפוס וגם ה"חשש" לפלואור, שניהם אושרו ע"י משרד הבריאות הישראלי, למרות התנגדותם הנחרצת של ארגונים ואזרחים רבים במדינת ישראל.
 
למעשה זהו סוף המאמר, אך תחילתה של מלחמה ברשויות וביצרני/משווקי הסיליפוס ולעומת זאת "אין סוף" לנזק הבריאותי שהציבור הישראלי משלם, וגם משלמים במיטב כספם, כדי לקבל כימיקלים כדוגמת: זרחן, עופרת, ארסניק ועוד שלל מתכות כבדות,  ואף אחד לא מיידע את ציבור השותים, בטח לא מכון התקנים הישראלי שמעניק תו תקן ת"י 1505/1 ,שמשמעו שהתהליך עבר תקינה ישראלית והמים מומלצים לשתייה ע"י משרד הבריאות הישראלי, ומכאן משרד הבריאות ממליץ על אותם מים בעיתיים ובמיוחד לאמהות טריות, להכנת מזון התינוקות שזה עתה נולדו, ממכשיר המכניס רמות של 10  מג"ל זרחן ׁ( פוספט) למים, עופרת, מתכות כבדות, ולהשקות אותם מאותם מים, וכמובן רחצה בתוך אמבט או נכון יותר התפלשות בתוך אמבט המכיל עיסה של חומרים כימיים.

ואתם שואלים האם זה הוגן? ואני עונה, זה גם לא הוגן וגם לא הגיוני, אנחנו עם חזק מידי בכדי להיכנע או לוותר,
לא מריח טוב הקשר בין קונצרנים למשרדי ממשלה.
לטעמנו חייבים לשנות את תו התקן הישראלי ת"י 1505/1, ל-0.2 PPM פוספט במקסימום במקום 10 PPM, ולבדוק את החומר עפ"י התקן האוסטראלי, ללא זרימה במשך יום, יומיים ו-9 ימים' ולא בזרימה רציפה!
היות ואנו ישנים בלילה כך שאין תנועת מים, כמו גם יוצאים שישי שבת, או מטיילים בחו"ל ל-9 ימים.
ואז הבדיקות תהיינה קרובות למציאות. 

סבי שתה מים מנהרות, אבי מבארות, אני מברזים, ילדיי מבקבוקים, ונכדיי?  כנראה מקפסולות!
מסקנה : אם לא נשמור על משאב המים, נראה אותם רק בדמעות. 


1700-70-6116
 © 2016 טיפה טק . כל הזכויות שמורות.
         
 

Google+     

על הסינון המרכזי למי מוביל ארציסקירה כללית למושג מים | סקירה אנומלית המים ושימושים מקובלים | מסנני נירוסטה לכל הבית | סקירת סיבות להמצאות ולמחסור מים בארץ ובעולם | נפלאות האבנית | זיהומי מי הים בעולם
  סקירת מקורות המים בישראל (2016) | סקירת מי התהום | סקירת האקוויפרים | סקירת נחלים ונהרות כנגרים עיליים | סקירת הכינרת והאגמים | סקירת האמצעים לתגבור כמות המים | מי הים בארץ 
הגורמים הפיזיקאליים
 סקירת תהליכי קבלת מים מתוקים אבודים | סקירת ייצור מים מתוקים ממים מליחים | שיטות להתפלת מים | סקירה כללית לטיובם של מי השפכים | שיטות ותהליכים בפועל למי קולחין | שימוש וטיפול בנגר עירוני | משאבי המים
איכויות וזיהומי המים | סקירת גורמים כימיים | מליחות ושינויי יחס ההגבה של המים | חמצן, קשיות המים ותוספים שנגרמים ע"י האדם  | על סכנת החיים הטמונה במסנני החול ופתרון ה- BAZ | כלל השיטות לטיפול באבנית
הגורמים הביולוגיים | שיטות לטיפול במי השתייה | אמצעי חיטוי מקובלים | חיטוי בעזרת האוזון O3 | נחלים וייצור תהליך הטיהור הטבעי | מערכות אקולגיות של מים והפלואור | משק המים והארגון בישראל לאן?
מערכות לטיפול באבנית וקבלת מים רכים | מערכות לטיפול באבנית וקבלת מים שאינם רכים | על שיטת המגנט לטיפול באבנית | איכויות מי שתייה התקנים והתקנות | עולם האבנית והחאפרים | פרמטרים לתקני איכות מי השתייה

הפרמטרים לתקני איכות מי השתייה - קבוצות סיכון 1-4 | האם האבנית טובה לבריאות | מים מותפלים במדינת ישראל | המדדים לאיכות המים | משק המים בישראל | התמודדות בבעיית המים | טיפול במי מוביל ארצי
השפכים הביתיים | הערות לועדת עדין | איך בודקים את יעילות הטיפול באבנית | חשיבות המגנזיום במי השתיה | איך מגיעה "עופרת" מהמים לילדים שלנו – ומה הפתרון | פוספאט | מגנזיום והריון
סיליפוס מסוכן לשתיית אדם | עופרת ופלואור- הקשר הפסול | האם תקן 1505 בטוח לשתייה | זהירות! ריסוס (ארסן) במים