חומרים רדיאקטיביים

חומרים רדיואקטיביים

רדיוקלינים ממקור טבעי ומעשה ידי אדם העלולים להופיע במקורות מי השתייה עפ”י משרד הבריאות הישראלי

 רדיוקלינים ממקור טבעי ומעשה ידי אדם העלולים להופיע במקורות מי השתייה עפ”י ה-EPA

חומרים רדיואקטיביים הנבדקים במי השתייה

חומרים רדיואקטיביים הם חומרים הפולטים קרינה רדיואקטיבית. 
רדיואקטיביות היא פליטה של חלקיקים מגרעין אטום, הגורמת לגרעין בלתי יציב להיות יציב יותר, על ידי הנמכת האנרגיה שלו. החלקיקים הנפלטים מהווים קרינה מייננת

שתייה ארוכת טווח של מים המכילים חומרים רדיואקטיביים בריכוז העולה על הריכוז המרבי המותר במים (לגבי כל חומר בנפרד או לגבי שילוב של חומרים),
 מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן

התקן מפרט את ריכוזי האקטיביות המרביים (שמותר שיימצאו במי השתייה),
 ביחידות של בקרל לליטר (Bq/l) לגבי 18 הרדיונוקלידים
 (גרעיני האטום של חומרים רדיואקטיביים)
 הנפוצים בטבע

העיקרון בקביעת הריכוזים המרביים הראו שהאקטיביות של הרדיונוקליד לא תגרום למנת     קרינה שנתית מעל 0.1 מילי סיוורט ) mSV) 
סיוורט – יחידת מידה לנזק שנגרם לתאים מקרינה רדיואקטיבית.

חומרים רדיואקטיביים מצויים באופן טבעי באדמה, במים ובצמחיה ולעיתים נמצאים בסביבה כתוצאה מפליטות קרינה מכורים גרעיניים (כתוצאה מתקלות בייצור, רעידות אדמה וכו’), ו/או תעשיות המשתמשות בחומרים רדיואקטיביים.
 מחקרים מראים כי בממוצע כל אדם סופג כ-2.4 מיליוורט לשנה.

התקן הישראלי מתייחס לקרינת אלפא וקרינת ביטא וכן מפרט אם הדיונוקליד הוא ממקור טבעי או ממקור מעשה ידי אדם, אך מה שקובע לגבי הסיכון הבריאותי
הוא ריכוז האקטיביות במי השתייה, כפי שניתן לראות בטבלה בארץ נבדקעם כ-19 איזוטופים בעוד שעפ”י הנחיות ה-EPA אמורים להבדק מעל 200 איזוטופים.

בהתאם לצרכים וליכולות המכשור האנליטי לגילוי ריכוזי האקטיביות של החומרים הרדיואקטיביים שעלולים להימצא במים, נקבע בתקנות כי באופן שוטף יבוצע במים ניטור לכלל פולטי קרינת אלפא וכלל פולטי קרינת ביטא. אם תוצאות הניטור גבוהות מ-0.2 בקרל לליטר סך פולטי אלפא או 1 בקרל לליטר סך פולטי ביתא, מתבצעת בדיקה מפורטת לריכוזי האקטיביות של הרדיונוקלידים המפורטים בטבלה המצורפת למעלה, ואשר להם נקבע תקן, מהנאמר מובן שפיגוע חבלני
אכן מהווה איום לפגוע המוני, מכאן נכנסים לתמונה אנשי פיקוד העורף.

תרופות
אין תרופה המבטלת את השפעת הקרינה, אם כי ניתן לטפל בחלק מהסימפטומים של מחלת קרינה חריפה. בנוסף, יש תרופות שתפקידן לסלק חומר רדיואקטיבי מהגוף, במידה והוא ננשם או נבלע. במאגרי מדינת ישראל מצויות תרופות אלו והן יינתנו לאנשים שהמומחים הרפואיים יקבעו כי נחשפו לכמות חומר שמצדיקה טיפול רפואי.

יודיד האשלגן (KI) משמש כתרופה מונעת במקרה של חשיפה ל נשורת גרעינית.

לוגול 
(Lugol) הוא שמן של טבליות שנועדו לצמצם את הנזק הבריאותי הנובע מדליפה של קרינה רדיואקטיבית מכור גרעיניטבלית לוגול מכילה תערובת של יודיד האשלגן (Potassium Iodide – KI) בשילוב עם היסוד יוד ביחס משקלי של 2 ל-1. הטבליות קרויות על-שמו של הרופא הצרפתי ז’אן גיום אוגיסט לוגול (1786–1851) אשר גילה כי תערובת כזו יוצרת תרכובת של אשלגן תלת-יודי (KI3מסיסה במים.
אחד מהחומרים הרדיואקטיביים העלולים להיפלט מכור גרעיני בעת פגיעה חמורה בכור (עקב תקלה או מעשה זדון) הוא איזוטופ רדיואקטיבי של יוד (יוד 131). היוד הרדיואקטיבי נכנס למחזור הדם ועלול להגיע לבלוטת המגן (בלוטת התריס), ולפגוע בה וברקמות הסובבות אותה. נטילת טבליות המכילות יוד תביא לכך שהיוד שבטבליה יקלט בבלוטת המגן, יביא אותה לרוויה מבחינת כמות היוד שהיא מסוגלת לספוג, ובכך תימנע קליטת היוד הרדיואקטיבי והנזק הכרוך בכך.
בעקבות התקלה בכור בצ’רנובילבשנת 1986, נפגעו אלפי אנשים מסרטן בבלוטת המגן. הלוגול מספק הגנה מפני סיכון זה, אך אינו מספק כל הגנה בפני סיכוני קרינה אחרים, כגון הסיכון לחלות בסרטן באיברים אחרים. בעקבות אסון צ’רנוביל ניתנו בפולין טבליות לוגול ל-10.5 מיליון ילדים ול-7 מיליון מבוגרים.

לסיכום
יוד רדיואקטיבי הוא טיפול יעיל ובטוח לסרטן בלוטת התריס, אשר בשימוש נכון יכול להפחית את הסיכון לחזרת המחלה, לטפל במחלה שארית בגוף, לסייע במעקב אחר המחלה ואף להפחית תמותה מהמחלה.

האם מותר להניק לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי?
לא. יש להפסיק את ההנקה לפני תחילת הטיפול ביוד רדיואקטיבי מחשש לגרימת נזק לבלוטת התריס של התינוק. הסיכונים האפשריים מתייחסים לתת-פעילות של בלוטת התריס של התינוק וכן הגדלת הסיכון לסרטן בלוטת התריס. 

 תזכורת כואבת מהאסון ביפן הקלק/י

סגירת תפריט
×

עגלת קניות