סקירת גורמים כימיים

החנקות והזרחות הנם סוגי מינרל שנחוצים להתפתחות הצמחים והאצות כך שבאופן טבעי מקורם מפירוק חומר אורגני,החנקן קיים בחלבון והזרחן קיים בדנ”א.
על ידי חיידק מפרק הנמצא הן בקרקע והן במים.מקורות עיקריים לחומר האורגני הנם במיוחד בדישון כימי הניתן ע”י החקלאים מתוך כוונה של גידול ושיפור תנובת היבול.

עודפי חומרי הדישון נשטף וזורם ישירות מקו המים העל קרקעי ותת קרקעי ישירות לאקוויפרים עודף של חנקות מוביל תקינה חדשה לרמות המותרות,כמו חיפוש מתמיד אחרי חומרים שלא מסבים נזק לאקוויפרים.
מוקד נוסף של חנקות והזרחות הנם השפכים הביתיים,הבוצה והדטרגנטים.

עליית ריכוזי זרחות וחנקות במים מאיצה את גידולם של האצות,תכונה זאת מכונה בשם “פריחת האצות”.עקב זאת תופיע על המים מעטפת אצות בצבע ירוק.במותן הן מתפרקות באמצעות החיידקים המפרקים והופכים במהירות לחיידקים “אנאירובים”.
הפירוק האנאירובי משחרר גז בריח רע ואפילו מסריח.

במקוואות של מים שבם חלה הצטברות של חומר דישון מתחולל הליך של “האוטרופיקציה” – כלומר הזדקנות מאגר מים תוך כדי פגיעה גם בחי וגם בצומח
וריבוי מואץ בגידולן של אצות.תופעה זאת ניתן לראות באגמים שבם המים עומדים ללא זרימה ו/או ערבולם של המים.
תהליך פירוק של חנקות על ידי מיקרואורגניזמים שבמים גורמת ליצירת אמוניה שהופכת לניטריט 2NO  ההופך לניטרט 3NO.בדגימות מים שמתגלה בהם הימצאותם של  ניטריטים מראות על כניסת שפכים לתוך המים.

נכון  שהזרחה לא גורמת נזק ישיר מוכח לבריאות האדם, ריכוז גבוהה של חנקות שמעל 100 מג”ל כשתקן “ארגון הבריאות העולמי” הנו 45 מ”ג/ליטר,מסוגל  לגרום למחלת הכחלת לתינוקות עד גיל חצי שנה בעיקר.

הכחלת גורמת לקושי בנשימה עקב היות והחנקות המוות תחרות מעכבת לחמצן מול ההמוגלובין.  במקרה קיצוני עלולה מחלה זאת לגרום מוות.
ריכוז חנקות גבוה במי שתייה מגדיל סיכויי הפלות הריוניות אצל הנשים, וגורם שכיח למחלת הסרטן של מערכת העיכול.
הרמה המרבית הרצויה הנה 45 מג”ל  שהנו תקן רשמי  בארה”ב ובאירופה,הרמה המרבית המותרת בישראל הנה  70 מג”ל.
בשנות ה-2000 מגיעות רמות ריכוזי החנקות הממוצעות באקוויפר החוף ל  65 מ”ג/ליטר וקצבי הגידול הממוצעים הנם 0.6 מ”ג/שנה.

סגירת תפריט
×

עגלת קניות