סקירת מי התהום

מי תהום למעשה הנם מי הגשמים שחלחלו אל תוך הקרקע ונאגמו כך שמעתה הם,מים תת קרקעיים ובשפת אנשי המים..האקוויפרים .
בישראל כ- 2 מיליארד קוב מי משקעים שחודרים אל תוך האקוויפרים בשנה וקרויים מי תהום.

חצי ממי הצריכה בישראל הנם מי תהום

על כן חשוב אופן השימוש במשאב יקר זה,והחשוב מכל הוא האופן שמגנים על המים.

כמויות המים המחלחלים לאקוויפרים הנה פונקציה של אופי הקרקע.  כך שאם מבנה הקרקע יבש וגם נקבובי זה מעניק יכולת חלחול  מהירה
והספגת כמות מים גדולה,ממש בניגוד לאדמת לס שבנגב היוצרת איטום,זרימה ואף שיטפונות. השכבה התת-קרקעית שהיא סלעית ואטומה מכילה מים, ואליה חל ניקוז של מי המשקעים בגרביטציה בלבד, נקראת אקוויפר ,שמשמעו “מחזיק מים”השכבה הסלעית האטומה שעליה נקווים מי תהום נקראת אקויקלוד. בישראל קיימים מספר אקוויפרים אבל החשובים שבהם: 1) אקוויפר החוף 2) אקוויפר ההר.
חשוב לציין שמים אלה מכילים ערכים גבוהים של קלציום ומגנזיום ונמדדים כ”קושיות המים” והם למעשה הגורם לנזקי האבנית אותם אנו חובים בבתים,אבנית בתעשייה וגם אבנית לגידולי השדה.
המחקרים האחרונים מראים שבירקות שלנו קיימים ערכים נמוכים של מגנזיום,שמצד אחד כביכול אין גיבוש אבנית אבל קיימים ערכים נמוכים של מגנזיום הפוגעים בבריאות,מומלץ ליטול מגנזיום (מגנזיום ציטראט) באופן סדיר לפעילות תקינה של הלב ושל השרירים.
על כן אבנית לא מזיקה כמו שכותבים בכל המאמרים,אלא מעידה על המצאות מינראלים חשובים לבריאות.

איכויות מי התהום הם לרוב סבירות על כן חשיבותם כמקורות מי שתייה

יתרונות האקוויפרים נעוצים ביכולת קליטת המים ושימור המים בכמות גדולה תוך כדי מניעת זיהומים והתאדות והתוספת הבריאה של המגנזיום והקלציום שהם הסיבה העקרית למשקעי האבנית. החיסרון הבולט הנו  הצורך בהשקעת משאבים באיתור האקוויפר ובשאיבת המים. כמויות המים הניתנות  לשאיבה אינה זהה מדי שנה היות וכמות המשקעים שונה משמעותית משנה לשנה לתהליך זב קוראים “מילוי חוזר”. במידה והאקוויפר מלא במים, המים העליים הופכים למעיין ולדוגמא במקורות הירדן:הדן,הבניאס והחצבני ובמקור הירקון שבראש העין.
קיימים מים במי התהום שאין בהם תחלופה כך שהמים נאגמים בעומק רב, נתון שמקשה את האיתור ובמיוחד את השאיבה של המים. היות ומים אלו קיימים אך לא ניתנים לשאיבה,שמם הוא:מים פוסיליים או מים מאובנים.

כשליש מאזרחי מדינת ישראל מתגוררים ממש מעל האקוויפר. העובדה המצערת הזאת בנוסף לשאיבה מים יתרה וממושכת נותנת אותותיה באיכות הנמוכה במי האקוויפר. עליה ברמת השאיבה יחסית לקצב מי המילוי החוזר של האקוויפר גורמת לירידה בכמות המים המתוקים באקוויפר והפן הביני ינוע אל המזרח.
הנתונים דלעיל גורמים לחשש כבד לחדירת מי הים לאקוויפר ולהמלחה. בשנות האלפיים 11% מבארות מים המוזנות ממי אקוויפר החוף הראו רמות חריגות וגבוהות מהתקן של  כלורידים   ppm250  ובשנת  2010 הרקיעו הערכים ב-26%. בהתייחסות לתקינה האירופאית והאמריקאית הכלורידים והחנקות ניתן לומר בוודאות  שב 75% משאיבות אקוויפר החוף,המים אינם עומדים בתקנים אלו.
אז נצד אחד המים מסוגלים לייצר אבנית ומאידך מכילים חנקות.

סגירת תפריט
×

עגלת קניות